זה קרה בגיל 15. "זו אמא של אחד הרוצחים של נהג המונית דרק רוט", הוא אמר לי. הייתי בטוחה אז שאראה עליה את סימני הרוע. מאז למדתי שהורים יכולים לעשות הכל, אבל לא תמיד זה עוזר
רגע לפני שמתחילה שנת לימודים מיוחדת, אני שמחה להצדיע לאנשי החינוך, ולהביא כאן כמה סיפורי חיים מעוררי השראה
הלוואי שימצא הגוף הממשלתי שינסה לעזור לנו לטפל באלימות נגד הורים שבסך הכל מנסים לממש את זכות ילדיהם לפטור מהתור, אבל חוטפים יריקות, קללות ודחיפות
פיג'מות נעימות ושמחות, בגדי בית יפים ונוחים, גרביים, מצעים בגווני פסטל וחפצי נוי קטנים. זה מה שעושה לי טוב בבית. אז כשנכנסתי לחרדות מפני סגר נוסף, קפצתי לסיבוב קניות. קבלו המלצות
מה עושים כשאישה שלא יודעת שלאבישי יש פטור מהמסיכה צורחת עלינו, ומה עושים כשלמעלית נכנס מישהו בלי מסיכה? שאלות, תשובות והערות על החיים בצל הקורונה
כשאני שומעת שרים וחברי כנסת אומרים שאין מצוקה אמיתית, שהכל שטויות, אני חושבת שאולי צריך להביא אותם לרגע לסופר ההוא של שנת 1996
רגע אחרי שהחופש הגדול התחיל, אני מתפללת בכל ליבי עבור הבן שלי ועבור כל התלמידים, שיפגשו רק את המורים מהצד הנכון, אלו שזוכרים שמדובר בדיני נפשות
ב-4 ביולי נציין בעלי ואני 17 שנה לאותו יום מוזר באולמי רויאל גרדן בפתח תקוה. כך זה קרה
הטראומה שחוויתי בכיתה ד', הנובלה הגרפית שהחזירה אותי אליה והמשפט ששבר את ליבי: "מוקדש לכל מי שלא יודע או יודעת לאהוב נכון"
חשבתי על הספר האהוב עלי מכל, הספר שבלעדיו הילדות שלי לא הייתה אותו דבר, ספר שקראתי בילדותי כמעט מידי יום
זו תשובתי לאישה שאותה אני בכלל לא מכירה, שכתבה לי על הקיר בפייסבוק לפני כמה ימים, שאני אדם רדוד שמתעסק יותר מידי בסרטי ילדים ושהגיע הזמן שלי להתבגר
אחרי שערכתי צנזורה קשוחה, תלשתי, גזרתי ומחקתי המון פרטים, הגיע לפני כשבוע הרגע בו לקחתי את כל היומנים שנשארו ברשותי והטבעתי אותם באמבטיה של מים רותחים. למה? כל ההסברים בטור
מאחר ואי אפשר לנהל מו"מ עם הווירוס, יש כמה דרכים דרכים להתמודד עם המציאות שנכפתה עלינו. אחת מהן היא לכתוב. אני ניסיתי את זה בעבר
זה הולך להיות ליל סדר קטן, מצומצם אבל כזה שלא נשכח לעולם. אין שום סיבה בעולם לגזול מהילדים שלנו את חג הפסח, וגם לא מעצמנו
המחנכת של אבישי החליטה להישאר בקשר עם כל התלמידים שלה, להמשיך לדאוג להם לסדר יום, ולא משנה אם ישלמו לה על העבודה או לא
סגר? לא יוצאים מהבית? בואו ננצל את התקופה הזו ונעשה מלא דברים מגניבים שבימים רגילים אין לנו זמן אליהם
אם יש דבר אחד שמוציא אותי מדעתי, זה חוסר וודאות. מצידי תגידו לי שבעוד שבועיים אמות, אין לי בעיה, לפחות אני יודעת מתי זה יקרה
