להקהת תדר גבוה - מימין אפרת רז, אורלי מוסקט, רועי שחורי, מיכל פרל אלדד, מירב כהן, ענת נשיא, שי עמית, שלומי מצה,יעל פודקמיין, מיכאל רול, אביבית ידידיה. יושב תומר גיל אור. צילום זאב שטרן

שכונת אם המושבות מציגה: צפו בחבורה שלא מפסיקה לשיר

זה התחיל כאשר המנהלת נתנה להם לשיר בטקס חנוכת בית הספר, ומאז הם שרים שירים ישראלים עם עיבודים משלהם, מופיעים בטקסים ובמתנ"סים, ועובדים עכשיו על מופע מלא. הכירו את חבורת הזמר תדר גבוה, וכן, יש קשר בין השם למגדלים של השכונה

פורסם בתאריך: 20.9.19 14:19

קוראים להם "תדר גבוה", על שם המגדלים הגבוהים בשכונת אם המושבות. הם חבורה שכונתית עם 12 חברים, הם נפגשים פעם בשבוע לשיר ביחד ובעיקר מגדירים את עצמם כמשפחה.
קבלו את הלהקה/חבורת הזמר ששרה שירים ישראלים משנות ה-70 ועד היום וכן תרגומים מקוריים לשירים מוכרים של הביטלס, סטיבי וונדר ואלטון ג'ון. על העיבודים המוזיקליים אחראי המעבד תומר גיל אור.
אז איך הכל התחיל?
"הכל התחיל כאשר בית הספר אהוד מנור עשה אירוע חנוכת בית, חלקנו היינו הורים בבית הספר וניבה קפלן שהייתה מנהלת בית הספר, נתנה לנו לשיר", מספרת יעל פוקדמיין, ממקימות הלהקה/חבורת הזמר והמנהלת שלה. "התחלנו גרעין קטן של שישה חבר'ה. כולנו היינו חברים ושכנים שמתגוררים אחד ליד השני ואחרי ההופעה הראשונה כשראינו שזה טוב, ביקשנו להמשיך את המפגשים האלה בצורה יותר רצינית עם מעבד מוזיקלי".
המופע שהיה אמור להיות חד פעמי הפך להיות קבוע. החבורה פנתה לראש העירייה אז, איציק אוחיון, בבקשה לקבל תקציב על מנת שיוכלו להמשיך לפעול ולהופיע באופן קבוע. "לקח לי שנה והרבה נחישות עד שזה קרה והצלחנו לקבל תקציב ולהתחיל לפעול במסגרת מקפ"ת", מספרת יעל. "מה שייחודי לנו, הוא שכל התרגומים של השירים שאנחנו שרים, הם תרגומים ייחודים לנו שאני מתרגמת ורק אנחנו שרים אותם".
אז החבורה השכונתית שמנתה לפני שמונה שנים כשהוקמה שישה חברים מונה היום 12 זמרים, הם מופיעים במסגרות עירוניות תחת מקפ"ת והעירייה, בטקסים במתנ"סים וכו'. הם חברים במילה, ארגון חבורות זמר ודרכם הם משתתפים בפסטיבלים שונים כמו פסטיבל אבו גוש ובערבי חברות זמר ואף הופיעו בטקס המשואות בהר הרצל. "אמנם זה תחביב, אבל זה הפך להיות משהו מאוד מקצועי שאנחנו לוקחים אותו במלוא הרצינות. כולנו אנשים עובדים, אבל אף אחד לא מוותר על החזרות", מסבירה פוקדמיין. "אנחנו נפגשים פעם בשבוע בשעות הערב ולקראת הופעות אנחנו נפגשים יותר. אנחנו שרים בלייב בחמש קולות ולצד זה שהחבורה שרה, היא הפכה להיות קבוצה חברתית וזה אחד החלקים היותר משמעותיים אצלנו. המשפחות הפכו להיות חברות, כל הילדים של החבורה יודעים את כל המילים של השירים ומגיעים להופעות".

צפו בלהקה:

# # #
יום שני, השעה 21:30 בערב והחבורה נפגשת במתנ"ס בן חור לחזרה השבועית. מבחינתם מדובר בתקופה עמוסה. לצד החזרות וההופעות המתוכננות, יש גם אסיפות הורים והחגים בפתח, אבל הם לא מוותרים על החזרה. את הקולות הייחודים שלהם שומעים כבר מהקומה הראשונה של המתנ"ס. הם יושבים בחצי מעגל, גיל אור על האורגנית, והם מרוכזים בכל תו וצליל. וכשהם מתחילים לשיר הצלילים שהם מפיקים שובים את האוזן. ההרמוניה ביניהם מושלמת, הגוף מתחיל להתנועע וגם מי שפחות מחובר לחבורות זמר, לא יכול שלא לזמזם את השירים שלהם, להידבק באהבה שלהם ובעיקר להבין שמדובר בחבורה מקצועית, שלא באה להעביר את הזמן, אלא באה לעבוד. "אנחנו תומכים אחד בשני וגם במשפחות כאשר יש עודף חזרות", מספרת פוקדמיין, "הקבוצה מאוד תומכת אחד בשני ואנחנו עושים את זה באהבה גדולה. אם מאיזו סיבה החזרה מתבטלת זה דיכאון. מאחר ואנחנו מופיעים גם באירועים, אז רמת הרצינות שלנו מאוד גבוהה, זה לא כמו שהולכים לחוג התעמלות ואם לא בא לי אז לא הגעתי, פה כולם בעניין וכולם רוצים שנופיע ברמה מאוד גבוהה ונוכל לעשות את העיבודים המקצועיים".
מיכאל רול הצטרף לחבורה לפני כארבע שנים. "מבחינתי זה סוג של הגשמת חלום. תמיד שרתי בבית, בדרך כלל לעצמי, וכשראיתי אותם מופיעים בשכונה התאהבתי והבנתי שזו ההזדמנות שלי להגשים את החלום הזה. מאז שהצטרפתי הבנתי שיש לי עוד דרך לעשות ולמדתי פיתוח קול במשך שנה שלמה. מבחינתי מדובר קודם כל במשפחה, זה אוסף של חברים מאוד קרובים, זו פעילות מדהימה ומרוממת נפש".
ואיך זה משתלב עם עבודה ומשפחה?
"יש לנו חזרה פעם בשבוע ולקראת הופעות מגבירים קצת את הקצב. החזרות בערב, זה קרוב לבית וזו הזדמנות מצוינת לבטא את עצמי באופן אחר ממה שאני רגיל ביום יום. אני איש תוכנה שנמצא מול המחשב מרבית היום ופה יש לי הזדמנות פנטסטית להביע את עצמי בדרך אחרת. מי שדחפה אותי להצטרף זו בת הזוג שלי. כשראינו אותם מופיעים בטקס יום הזיכרון, היא אמרה לי שזה המקום שלי. משם זה רק גדל והתפתח ואני יכול להגיד שזה תופס חלק מאוד משמעותי בחיים שלי היום. אצלנו בבית תמיד יש מוזיקה ובזכות ההצטרפות שלי הבת שלי לומדת פיתוח קול וגם הבן הקטן מאוד מוזיקלי ואני מאוד ממליץ".
למה אין מספיק גברים בחבורות זמר?
"אולי זה לא נתפס מספיק גברי. זה בהחלט חסר, כי אנחנו לא מאוזנים בהרכב של הקולות. אנחנו מחפשים אנשים שיהיו ברוח הצעירה והקלה שאנחנו מביאים ללהקה, פחות כבדות ויותר שמחת חיים".

צפו בחזרה של הלהקה:

את שמחת החיים עליה מדבר רול מכירה היטב גם ענת נשיא. "כבר כשהייתי נערה שרתי בלהקת עבר הווה עתיד, אחרי שהתגייסתי זנחתי את המוזיקה ולא יצא לי להמשיך לשיר, אבל זה משהו שתמיד אהבתי וליווה אותי. באחד מימי הזיכרון שהיו בשכונה, לפני כשבע שנים, ראיתי אותם מופיעים ונדלקתי. היה לי חסר משהו כזה בחיים והחלטתי שאני מצטרפת ללהקה ועושה סוף סוף משהו בשבילי. זה הדבר הכי טוב שעשיתי. מבחינתי מדובר במשפחה שנייה. כל יום שני כולם במשפחה יודעים שאני עושה פאוזה וזה הערב שלנו, זה ערב מקודש. אנחנו חברים, שרים ונהנים אחד בשביל השני וזו אהבה גדולה".
מה זה דורש ממך?
"מבחינתי זה דוחה כל דבר. בימים שלא טוב לי אני אוהבת ללכת לשם ובימים שטוב לי, אני גם הולכת לשם, זה מחיה וזה בשביל הנפש. המשפחה ובן הזוג שלי מאוד מפרגנים, מה גם שנהיינו כל המשפחות יחד, מגובשות, מעבר לחבורת הזמר. אנחנו חוגגים ביחד חגים והילדים מכירים אחד את השני וכולם מפרגנים ומגיעים להופעות וזה מאוד ממלא".
# # #
בשבוע שעבר הגיעו החברים ללשכת ראש העירייה, רמי גרינברג, על מנת לדון בפעילות חבורת הזמר בשכונה והמשך קבלת תקציבים. הם הפתיעו את גרינברג כאשר החלו את הפגישה בביצוע לשיר 'תן לי'. בסיום המופע הלא מתוכנן, הבטיח גרינברג לעשות מאמצים ולסייע לפעילות חבורת הזמר וכן להשקיע בקיום ערבי זמר בשכונה וברחבי העיר. "כל שנה כל נושא חבורת הזמר והתקצוב עולה על הפרק", מסבירה פוקדמיין, "זה לא מובן מאליו שהעירייה ומקפ"ת יתמכו בחבורת זמר, במיוחד שאנחנו לא שייכים לאגף התרבות, אלא למקפ"ת. לכן היה חשוב לנו להיפגש עם ראש העיר לאור כל השינויים והשיקולים והקיצוצים התקציביים, רצינו לוודא שחבורת הזמר לא תיפול בין הכיסאות ושלא יהיו מחשבות שלא צריך את זה. אני מרגישה שברגע ששרנו בצורה ספונטנית, הקסם של החבורה עבד ואי אפשר היה לעשות ישיבה ולהגיד לנו אחר כך לא". עוד היא מציינת: "חשוב לי להודות לשמעון קביליו מנהל מרכז הספורט אם המושבות, לגלית זכאי מנכ"לית מקפ"ת, ולרינת בסון מנהלת מתנ"ס בן חור".
המעבד המוזיקלי של החבורה בשלוש השנים האחרונות הוא תומר גיל אור. גיל אור הוא פסנתרן, מלחין ומעבד מוזיקלי שעוסק בתחום ב-20 השנים האחרונות. ביום הוא איש הייטק ובערבים הוא איש מוזיקה, בשביל הנפש. "אני מנסה למצוא את האיזון וזה משהו שמלווה אותי מאז ומתמיד", הוא מספר. "הייתי בלהקה צבאית ואחרי השחרור, בתור פולני, חיפשתי משהו שהוא פרקטי ונכנסתי לתחום ההייטק, אבל בשום שלב לא ויתרתי על המוזיקה".
הוא מספר גם על החיבור שלו לחבורה: "הם מצאו אותי דרך היוטיוב וראו הרכב אחר שעבדתי איתו, אהבו ויצרו איתי קשר. הם אמרו לי שהם רוצים אותו דבר ומאז אנחנו עובדים ביחד. אנחנו עובדים על חומרים ישראלים ושירים שיעל מתרגמת לנו בתרגום ייחודי לנו ובימים אלה אנחנו עובדים על הופעה שאמורה לעלות לקראת סוף השנה".
מה ההבדל בין החבורה הזו לבין חבורות אחרות?
"קודם כל מדובר בחבורה מאוד מיוחדת. גם כי היא חבורה צעירה יחסית בסביבות גיל ה-40 ובדרך כלל חבורות זמר זה חבר'ה בגילאי ה־60-70. זה מתבטא בהכל, החל ממהירות התפיסה, קצב התנועה וכמובן האווירה שהיא מאוד משפחתית. יש בחבורה גרעין שרץ ביחד שנים רבות, עוד חברים שבאו בהמשך וכשאני הגעתי די בסוף, הם היו כבר מאוד מגובשים".
איך הגיבוש משפיע על הפעילות המוזיקלית?
"זה עוזר ויותר קל להניע אותם. הם עוזרים אחד לשני וקיבלו אותי מאוד יפה. מהרגע הראשון הייתה כימיה טובה וזה היה ממש טוב. בנוסף, מאחר ומדובר בחבורה מגובשת, משנה לשנה אני רואה התקדמות מאוד גדולה אצל החברים אם זה מבחינת רמת ביצוע, הווקאליות ורואים התפתחות מרשימה. השילוב שהם חברים וצוות מקצועי עושה טוב מכל הבחינות ותורם לעשייה המוזיקלית. כשהתחלנו לעבוד עבדנו על עיבודים קלים ובכל פעם אנחנו מעלים את הרף. אני מחלק אותם ליותר קולות, העיבודים יותר קשים, אני דורש מהם יותר ורואים את התוצאות".
וחוסר האיזון בין הנשים לגברים משפיע?
"זה לא משפיע על החבורה שלנו. ההרכב שלנו הוא יחסית קטן, של 12 חברים ומתוכם ארבעה גברים ולכן זה יחסית בסדר גם מבחינת הבלאנס. אצלנו יש בלאנס טוב מאוד בקולות וזה הכל עניין של עיבודים. את האמת, אף פעם לא הבנתי למה יש פחות גברים בחבורת זמר".

# # # 
ואלו 12 המופלאים: מיכל פרל אלדד, ענת נשיא, מירב כהן, אודליה אטבה כרמי, אורלי מוסקט, אפרת רז, אביבית ידידיה, יעל פודקמיין, רועי שחורי, שלומי מצה, שי עמית ומיכאל רול. בימים אלו הם עובדים על מופע חדש עם חומרים מקוריים ולא מקוריים. "המטרה שלנו היא לעשות מופע באורך מלא שהוא נטו שלנו", מסבירה פודקמיין. "כיום יש לנו כמה שירים שלנו. אנחנו עובדים במרץ ומקווים שבחנוכה נצליח להגשים את זה ולהופיע באולם שלנו בשכונה, בגולדה".
מה הייתה נקודת השיא עד עתה?
"החלום שלנו היה להופיע בטקס המשואות והגשמנו אותו. ניסינו כמה שנים להצטרף ובסוף זה קרה. כרגע היעד הבא שלנו שזה סוג של חלום זה המופע של הלהקה. דבר נוסף שהוא מאוד מרגש זה טקס יום הזיכרון שאנחנו מקיימים מידי שנה בשכונה בחצר של בית הספר אהוד מנור. אנחנו אחראים על הטקס מתחילתו ועד הסוף, על הנושא שלו, הבימוי, התפאורה וזה משהו שהוא חווייתי והוא שלנו".

תגובות

אין תגובות

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"מלאבס - פתח תקוה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר