"הורים יקרים" הוא צמד מילים שאף הורה לא רוצה לראות בימינו על צג הטלפון שלו, כי מיד אחריהן מתחילה מסכת חישובים – מי יישלח לבית הספר ומי יישאר בבית עד לתוצאות בדיקת קורונה או בידוד. כבר קרוב לשנתיים שתלמידי ישראל חווים טלטלה רגשית ולימודית בצל הקורונה. וכעת, אחרי תקופה של רגיעה ומעין חזרה לשגרה, ולאחר שצלחו בקושי את הסגרים והלימודים בזום של 2020 ו-2021, הגיע הגל החמישי ואיתו עוד תקופה של בידודים וריחוק חברתי, במספרים גבוהים בהרבה.
שישה תלמידי תיכון מהאזור, שיתפו אותנו בתחושות, וסיפרו לנו איך הם צולחים, אם בכלל, את התקופה המאתגרת הזו לצד לימודים קריטיים למבחני הבגרות, איך הקורונה השפיעה על חייהם, איזו עצה יש להם לשרת החינוך והאם ניתן לראות גם את חצי הכוס המלאה? המסקנות לפניכם:
"הרגלי הלמידה שלי נפגעו"
אופק לייזר, תלמיד י"א בתיכון עמל ב' בפתח תקוה, כבר הספיק להיבחן בבגרות בהיסטוריה, ועד סוף השנה ייבחן גם בלשון, תנ"ך, מתמטיקה, פיזיקה, אנגלית וביוטכנולוגיה. לדבריו הקורונה פגעה בו בעיקר מהבחינה הלימודית: "לפני הקורונה הייתי תמיד מקבל ציונים מאוד גבוהים, ואפילו נכללתי תמיד בעשירייה הגבוהה ביותר בכיתה. עכשיו שגרת הלימודים שלי השתנתה ומצאתי את עצמי מידרדר באופן ניכר לעין. לעומת זאת בפן החברתי יצרתי לעצמי חבורה של עוד שלושה מבני גילי ואנחנו משתדלים לשמור על קשר ולהיפגש בתדירות די גבוהה".
אופק לייזר, פתח תקוה
מצליח לעקוב אחר ההנחיות?
"אני לא תמיד יודע איך לעקוב אחריהן, אני מקפיד מאוד על מסיכה ומרחק מסוים מאנשים, אבל לאחרונה עם האומיקרון נעשיתי קצת יותר פדנט ויוצא לי גם לבקש מאנשים שיהיו קצת יותר קפדניים עם המסכות".
על אף שהתחסן בשלושה חיסונים, אופק טוען כי סגר הוא דבר בלתי נמנע: "לדעתי, החיסון הוא לא פחות מהכרחי בתקופה הזו, לבני כל הגילאים. הסיבה העיקרית לצורך בסגרים היא העובדה שאנשים בוחרים שלא להתחסן ולא מקפידים על ההנחיות", הוא אומר ומוסיף כי "החיסון נגד קורונה צריך להיות חיסון חובה לכל התלמידים. אם הייתי שר הבריאות הייתי נותן לאנשים התראה של מספר שבועות לפני סגר, כדי שיוכלו להתארגן מראש. לאחר מכן הייתי עושה סגר הרמטי למשך חודשיים עם קנס גבוה למי שמפר אותו. כך הייתי גודע את המגיפה באיבה".
עם זאת אופק מסייג ואומר כי הוא לא בעד סגר ובהחלט חושש מכך: "במהלך רוב הסגרים מצאתי את עצמי תקוע בבית ובלי יותר מדי אופציות לצאת. כשהתחילו הלימודים בזום דעתי הייתה מוסחת בקלות ובקושי הצלחתי להתרכז בשיעורים. בשנה שעברה נכנסתי לבידוד תוך פחות משבוע מתחילת שנת הלימודים, ואני מאמין שזו הייתה אחת הסיבות שבגללן חוויתי הידרדרות בלימודים. הרגלי הלמידה שלי נפגעו ברמה ניכרת, ומתלמיד מצטיין מצאתי את עצמי פשוט קורס תחת הלחץ. בשנה שעברה המורות שלי בביוטכנולוגיה ניסו קונספט של כמה בחנים במקום מבחן אחד גדול, וזה חד משמעית הציל את הציון שלי".
"לא הצלחתי להתמודד עם הבדידות"
את אוראל אלופר, תלמידת י"ב בתיכון בן גוריון בפתח תקוה, תפסנו באמצע לימודים לבגרות במתמטיקה. "יש לי השנה בגרויות במתמטיקה, אנגלית, ספרות, אזרחות ועוד שתי בגרויות במגמות שאני מרחיבה". היא מסבירה ומציינת כי היא משתדלת לשמור על אופטימיות גם בתקופה הזו: "שום דבר לא צפוי, אז אני מכינה את עצמי מראש לאופציה שהכל יכול לקרות ומאמינה שכל דבר שקורה זה לטובה, גם אם לפעמים זה מבאס. למשל יצא לי להיחשף לחולה קורונה ומהדאגה ביררתי עם משרד הבריאות מה הדבר הכי נכון וכדאי לעשות, לבסוף מצאתי את עצמי בבידוד בתקופה שהכי לא התאימה לי, בשבוע שכולו חזרה למבחנים, מתכונות, בגרויות, וגם המון בילויים שקבעתי כבר מראש".
אוראל אלופר, פתח תקוה
אוראל מציינת כי השנה שעברה הייתה לה קשה במיוחד. "הייתי בחרדות מרובות, התחילו לי בעיות שינה, אכלתי כל דבר שבא ליד, ופשוט לא הצלחתי להתמודד עם הבדידות הזאת", היא מספרת. "גם בלימודים הזומים לא תרמו, לפחות לא לי. חבל שלא מורידים מהחומר הלימודי נושאים שלא ישמשו אותנו בעתיד – אני לא חושבת שחישוב נגזרת או לדעת את סוג הגרף זה משהו שיכין אותי לחיים, לעומת שיעורים אחרים שצריכים להתקיים כמו ניהול פיננסי, הגנה עצמית וחינוך מיני. אבל אין ספק שהתקופה הזו הכניסה לי גם הרבה פרופורציה לחיים – כשאני מסתכלת על השנים הקודמות אני מבינה שכל ה'תלונות' שהתלוננתי היו באמת סתם. היום אני מודה על כל רגע שיש לי לנשימה שזה כל כך לא מובן מאליו".
לצד הקורונה אוראל עברה שינויי משמעותי נוסף כשבכיתה י"א עברה מבית ספר דתי לחילוני: "היה לי קושי להכיר את החברים לכיתה בגלל שלא הייתה אפשרות להיפגש וגם הייתי צריכה להשלים חומר שלא היה לי בבית ספר הדתי. המצב היה מאוד מייאש מבחינתי והיה קשה כשכל דבר שחלמתי עליו שיהיה יותר טוב מהמצב שהיה, פתאום נהרס לי מול העיניים. הקושי הכי גדול הוא מנטאלי".
אוראל מעידה על עצמה כ"מאמינה גדולה בחיסונים", אחרי שגילתה על בשרה את הקשיים שבמחלה: "חליתי בקורונה כשעוד לא היו את החיסונים לקבוצת גיל שלי. אבל ראיתי כמה החיסון עזר להורים שלי ולאחותי שגם חלתה. אני עברתי את המחלה הזאת בסבל רציני לעומת המשפחה שלי, שאצלם זה היה כמו צינון קל. מאוד חשוב לי ולמשפחה שלי להתנהל על פי ההנחיות, במיוחד כאשר המשפחה שלי נמצאת בקבוצת סיכון. בנוסף, אני חושבת שבני גילי צריכים להתחסן כדי שנוכל ללמוד, לצאת ולחיות".
"אני לא מכיר את כל הילדים בכיתה"
נועם בן שלמה, תלמיד י"א בתיכון בגין בראש העין, מספר כי לפני שבוע התקיימה הבגרות הראשונה ובסך הכל השנה ייגש ל-5 בחינות בגרות, בעברית, מתמטיקה, אנגלית, תנ"ך והיסטוריה. "הלמידה בעיקר הייתה עצמאית, ברגע שהמורה סיימה להקנות את החומר התחלנו ללמוד לבד", הוא מסביר. "אני חושב שההקלות עזרו מאוד ללמידה, המון חומר ירד והיה הרבה פחות לחץ. למידה לבגרות בזום היא אפשרית אבל דורשת משמעת עצמית רבה. צריך להבין שזה המצב ושהדברים לא הולכים להשתנות בקרוב. אצלנו בבית הספר יצרו צוותים של תלמידים חזקים יותר וכאלה שפחות. אחרי תרגול משותף היה ניתן לראות שיפור משמעותי בציונים של התלמידים החלשים יותר".
נועם בן שלמה, ראש העין
לדבריו, מאז תחילת המגפה הוא נאלץ לבצע שינוי משמעותי בפן הלימודי: "בשנה האחרונה אני נעזר במורים פרטיים כדי להשלים חומר שלא הבנתי בגלל הלמידה בזום", הוא מספר, ומדבר גם על פגיעה מסוימת בפן החברתי: "הקורונה פגעה במרקם הכיתתי: הכיתה שלי נמצאת ביחד כבר מעל לשנה וחצי ובגלל הקורונה נוצר מצב שאני לא מכיר את כל הילדים בכיתה, אנחנו פחות מגובשים והדבר מורגש בלמידה. עם זאת, אני חושב שהקורונה חיזקה את הקשרים עם החברים הטובים ותרמה להם".
אתה חושש מסגר נוסף?
"לא נעים להיות בבית בין ארבע קירות ומחשב. אחרי תקופה מסוימת הלמידה מרחוק מתישה ובלתי נסבלת, אתה נכנס למעין לופ בלתי נגמר, שבו אתה קם למחשב, פותח את המחברת והספר, וסובל. באופן אישי, אני משחק כדורסל על בסיס יומי, וכך עשיתי גם בסגרים – הייתי בונה לעצמי תוכנית שבועית מסודרת שתוציא אותי מהבית. בסך הכל למדתי על עצמי המון ופיתחתי מיומנויות שלא הייתי משתמש בהן בתקופה 'רגילה'".
איזו עצה היית נותן לשרת החינוך?
"להקנות למורים יותר כלים ללמידה מרחוק. המורים בסך הכל לא אשמים במצב הזה אבל הם הגורם שאמור ללמד אותנו. בלי הכלים הנכונים, כמו שקרה בשנה שעברה, המורים היו חסרי אונים ולא ידעו כיצד לתפקד. רק אחרי שנה המערכת הצליחה להיערך וללמוד איך להתמודד עם הסיטואציה הזאת. אם היו למורים את הכלים הנכונים מתחילת המגפה הבעיות המרכזיות של התלמידים היו נפתרות".
רוצים להישאר מעודכנים?
"התרחקתי מחברים שהייתי קרובה אליהם"
גלי לוינגר, תלמידת י"ב בתיכון הנדסאים בהרצליה, מספרת כי עברו עליה ועל חבריה שנתיים לא פשוטות והשבועות האחרונים היו קשים במיוחד. "כל שנייה מישהו אחר חולה ונכנסים לבידוד זמני", היא מסבירה, "יוצא שמפספסים חומר, מתגעגעים לחברים וקשה להבין הכל דרך הזום. הכל יחד משפיע מאוד על המצב הנפשי ומקשה ללמוד לבגרויות. גם שנה שעברה הייתה קשה מאוד – ככל שהזמן עבר והלימודים התקיימו בזום, הרגשתי יותר ויותר חסרת מוטיבציה. קשה לשבת מול מחשב 8-9 שעות ביום, כשההפסקות לא באמת מרגישות כמו הפסקה. עד שהכל מסתיים כבר מגיע 20:00-21:00 ונגמר היום, לא נשאר זמן לעצמי ולחברים. זה נורא הכביד עליי נפשית".
גלי לוינגר, הרצליה
גלי מציינת שהיא מאוד משתדלת להיצמד להנחיות הקורונה, המשתנות תדיר, בעיקר כדי לשמור על עצמה ועל קרוביה, אבל ללא ספק חווה פגיעה מסויימת – דווקא בפן החברתי. "אני תלמידה יחסית טובה מבחינת הקשבה בשיעורים ולמידה למבחנים, לכן בפן הלימודי פחות נפגעתי. עם זאת, הפן החברתי נפגע. קשה לשמור על קשר כשאתה לא רואה את החברים שלך כל יום. יצא שהתרחקתי מהרבה חברים שהייתי קרובה אליהם. בנוסף קשה להיפגש, כשכל פעם צריך להיבדק שוב ושוב", היא אומרת ומביעה את חששה מסגר נוסף: "את השפעות הסגרים לא נראה בקרוב, אבל הן יבואו לידי ביטוי בעתיד. אני מקווה שנעבור את התקופה הזאת מבלי להיכנס שוב לסגר, וגם שנהנה מהשנה האחרונה הזאת שיש לנו יחד, בלי יותר מדי לחלות ובלי שיסגרו אותנו שוב בבתים", היא מסכמת.
ומה בכל זאת חיובי?
"התקופה הזו מאוד שינתה את התפישה שלנו כבני אדם. האחריות האישית שלנו כלפי הבריאות של אחרים והמודעות לאלה סובבים אותנו. הרבה למדו להשתמש בטכנולוגיה בצורה אפקטיבית, שתוכל לעזור לנו במצבי חירום. אני בטוחה שגם אחרים הצליחו להתקרב למשפחה שלהם, כשהיו ״תקועים״ איתם בבית".
"התחברתי יותר למשפחה שלי"
עדי ונר, תלמידת י"ב בתיכון אמית רננים ברעננה, מסבירה שהתקופה הזו דורשת ממנה המון איפוק ואורך רוח. "צריך להיות מאוד סבלניים ולדעת שבכל רגע הכל יכול להשתנות",, היא אומרת, "וצריך להתמודד עם זה, למרות התסכול. עכשיו למשל אני צריכה להיות מפוקסת לבגרויות, למרות שזה בזום וקשה להיות מרוכז. המורות מאוד מתאמצות ככל האפשר לעזור לנו". לדבריה, בתחילת הקורונה התקשתה לשמור על קשר עם חברות, דבר שהוביל לריחוק. "אחרי שחזרנו ללמוד פרונטלית – חזרתי לחברות הישנות שלי".
אם יהיה סגר או שיוחמרו ההגבלות, איך תתמודדי?
"האמת שעכשיו אני לא דואגת, כי רובנו בשכבה מחוסנים. שנה שעברה למדתי על עצמי, שאם אני רוצה להצליח, אפילו שהלימודים בזום, אני צריכה מצלמה פתוחה, למרות שרוב הכיתה לא הייתה ידעתי שזו דרך להצלחה".
עדי ונר, רעננה
לו היית שרת החינוך, היית פועלת בצורה שונה?
"אני לא חושבת שהייתי משנה משהו. הקברניטים צריכים לעשות את מיטב יכולתם כדי למנוע התפשטות באותה תקופה, ועכשיו זה באמת קשה. החזירו אותנו לזום, כי אין מורות ללמד בגלל שהן בבידוד או שהילדים שלהן חולים".
עדי מציינת כי יש גם פן חיובי בין כל הקשיים: "בתוך 12 שנה של לימודים פרונטליים, לפעמים כיף קצת לשנות את השגרה ולשלב בין לימודים פרונטליים לאלה בזום. בנוסף, הזמן בבית היה גם זמן שבו התחברתי הרבה יותר למשפחה שלי", היא אומרת ומקווה כי לפחות הפן החברתי שחווה פגיעה לא יפגע עוד: "אני מאחלת שתהיה לנו שנה אחרונה משמעותית וחווייתית, שננצל את הזמן שנשאר לנו ביחד, ושנספיק לעשות את כל הפעילויות של השמינית".
"לא רואה את הקורונה נעלמת בקרוב"
גל ספורטה, תלמידת י"א מתיכון הרצוג בכפר סבא, מסבירה כי המצב בתקופה האחרונה מאוד מבלבל עבורה: "אני משתדלת לעקוב אחר ההנחיות, אבל זה קשוח לגמרי – כל יום יש הנחיה אחרת וכבר לא יודעים למה להקשיב. אני מנסה להתעדכן מהחברים, מקשיבה לחדשות ומתייעצת הרבה עם ההורים".
את מרגישה פגיעה אישית בלימודים?
"ברור. הלימודים השתנו לגמרי, בכיתה י' למדנו רוב השנה בזום, היה קשה ללמוד חומר ובכלל להישאר ערים בשיעורים. עכשיו בכיתה י"א ממש מרגישים את ההשפעה, כשאנחנו כבר נכנסים לבגרויות ובלחץ להספיק חומרים, אבל המורים מעולים ומשתדלים מאוד לעשות השלמות ולהסביר כמה שאפשר – בסה"כ בית הספר משתדל לתת לנו מענה ולשמור על כולנו לצד המגבלות והמציאות המשתנה".
גל ספורטה, כפר סבא
דווקא בפן החברתי גל מספרת כי היא לא חשה בפגיעה רצינית. "אני רואה את ההשפעה על חברים ועל אנשים אחרים שאני בחברתם. ברור שזה מונע מלצאת ולהיפגש עם חברים ויש הרבה פחד סביב הקורונה, בעיקר כשכל יום מגלים עוד מאומת. אבל אנחנו משתדלים לשמור על קשר ברשתות חברתיות וגם מרחוק", היא אומרת, אך מציינת כי הייתה מעדיפה שלא יהיה עוד סגר: "בתור אדם שלא אוהב להיות הרבה בבית ותמיד מעדיפה להיות עסוקה. שנה שעברה הייתי עושה הרבה ספורט, כשהתאפשר לעשות ספורט חברתי הייתי יוצאת גם עם חברים לריצות (תוך שמירה על ההנחיות) וביתר היום בזום. אבל הסגר היה לגמרי קשוח".
מה הקושי הכי גדול?
"עם סבא וסבתא. בתקופה הזאת נורא מלחיץ ללכת לבקר אותם, כשאני מרגישה שבכל מפגש איתם אני יכולה לסכן אותם, אז משתדלת להתקשר כמה שאפשר ולבקר כשאני יושבת במרחק וכולנו עם מסכות. אני חושבת שבסך הכל בתקופה הזו למדתי להתמודד עם משברים ועם לחץ גם לקראת מבחנים וגם בחיים, לקחת אחריות ולשקול את המעשים שלי יותר בכובד ראש, היות והם משפיעים גם על הסובבים אותי".
גל מוסיפה ואומרת שהתקווה שלה היא ללמוד לחיות עם הקורונה: "אני לא רואה את הקורונה נעלמת מהחיים שלנו בזמן הקרוב, אז שלפחות ננצל את הזמן הזה שלא יחזור, כמו שאומרים -you only live once. גם עם הקורונה, הבגרויות והקשיים נצבור חוויות וננסה לעשות את הכי טוב שלנו ושנזכור שיש תמיד לאן לעלות וללמוד מכל הזדמנות".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
