אבל כבד בפתח תקוה: הלך לעולמו אחד מאנשי החינוך האהובים המוערכים והחשובים בתולדות העיר, שמעון גרינהויז ז"ל. הלווייתו תיערך היום, יום ראשון, י"א בשבט תשפ"ד, 21.1.24, בבית הלעמין סגולה בפתח תקוה, בשעה 14:00. גרינהויז ז"ל, שלימד את שנותיו האחרונות, היה בן 94 במותו.
ראש העירייה, רמי גרינברג, כתב ביום שישי: "היום הלך לעולמו המורה הנערץ שמעון גרינהויז. שמעון גרינהויז יליד 1930, הוא ניצול שואה אשר עלה לארץ עם אימו בשנת 1960. גרינהויז, ממייסדי עמל ב׳, שימש במשך שנים כמנהל בית הספר ולאחר מכן המשיך במשך שנים ללמד פיזיקה ומתמטיקה בתיכונים בעיר. מעשה המשיך ללמד עד לאחרונה! בשנת 2017 הוענק לו על ידי שר החינוך דאז נפתלי בנט פרס מפעל חיים, שהוענק לראשונה בטקס השנתי "המורה של המדינה". גרינהויז הדליק משואה בעצרת הממלכתית ביד ושם לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת 2009. שמעון גרינהויז, חינך דורות של תלמידות ותלמידים והיה דוגמא ומופת לאיש חינוך, מורה דרך ומורה מקצועי מהשורה הראשונה. משתתפים בצער המשפחה. יהי זכרו ברוך".
שמעון גרינהויז מקבל תעודת הערכה מראש העירייה אז (2017) איציק ברוורמן, צילום דוברות העירייה
גם תיכון אחד העם פרסם הודעה מיוחדת: "תיכון אחד העם מבכה את לכתו של שמעון גרינהויז ז"ל, ידיד אמת של תיכון אחד העם, אשר שנים היווה עבורנו דמות ומופת עוצמה יהודית, ערכית ומנהיגותית, אשר שנים תרם ביד נדיבה ובלב רחב מלגות לתלמידינו והיה שותף אמת להנצחת בנו, בוגר התיכון, גיל גרינהויז ז"ל. יהיה זכרו ברוך".
רבים ספדו לו ברשתות. כך כתב קובי אוז: "הלך לעולמו, איש מופת. מחנך מיתולוגי, איש פתח תקוה. ניצול שואה מעורר השראה. אדם שנתן כוח ודעת לרבים. שמעון גרינהויז. הכרנו אותו בזיכרון בסלון והוא, בשעה קלה יצק בנו עוצמת ברזל ממש. אשריך עם ישראל שאלה זקניך ומחנכיך".
רוצים להישאר מעודכנים?
שמעון גרינהויז ז"ל היה ניצול השואה ששימש כמנהל בית הספר עמל ב' בפתח תקוה. עד פטירתו שימש כמורה לפיזיקה ומתמטיקה במספר תיכונים בעיר. בשנת 2017 הוענק לו כאמור על ידי שר החינוך נפתלי בנט פרס מפעל חיים, שהוענק לראשונה בטקס השנתי "המורה של המדינה". חודש לאחר מכן קיבל מראש העירייה אז, איציק ברוורמן, תעודת הערכה מיוחדת בטקס מרגש בעירייה על פועלו לאורך כל השנים בתחום ההוראה, הניהול וההרצאות בהן הוא מספר על חוויותיו במלחמת העולם השנייה. גרינהויז ז"ל הדליק משואה בעצרת הממלכתית ביד ושם לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת 2009.
הוא נולד ב-1930 בקראסנה, בלארוס. בשלהי 1941, לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות (מבצע ברברוסה), נכלאה משפחתו של גרינהויז בגטו קראסנה. גרינהויז ואמו התגנבו מהגטו אל מכרה פולנייה, וזאת סיפקה להם מים ומזון. הם נתפסו, וקצין אס אס עמד להרוג אותם בנשקו. הפולנייה התחננה, בכתה והציעה לגרמני כסף ומזון וסיגריות כדי שיניח להם. לבסוף, הגרמני השתכנע והותיר אותם בחיים. במרס 1943, בחג הפורים, חיסלו הגרמנים את הגטו, רצחו את יושביו ושרפו את גופותיהם. בין הקורבנות היו אחיו מנדל ואחותו הניה. גרינהויז ואמו, עם עוד כ-20 מתושבי הגטו, הסתתרו במסתור שהוכן מבעוד מועד ושרדו שם במשך חמישה ימים. לאחר מכן הגיעו לפרטיזנים. גרינהויז חטב עצים עבור הפרטיזנים, ובמהלך העבודה נקטעו אצבעות ידו. באין טיפול רפואי, סבל מנמק.
לאחר מלחמת העולם השנייה שב גרינהויז עם אמו לקראסנה. הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון, למד משפטים ומתמטיקה באוניברסיטה ובשנת 1960 עלה עם אמו לישראל. הוא הקים משפחה, ונולדו לו ארבעה ילדים. בנו גיל נפטר מסרטן בשנת 2000, בגיל 34. גרינהויז הקדיש את חייו להוראה והיה מחנך ומנהל בית ספר תיכון עמל ב' בפתח תקווה ובנוסף לימד בתיכון גולדה בפתח תקוה מתמטיקה. גרינהויז שימש כאיש עדות ביד ושם, והעביר באופן קבוע שיחות והרצאות על סיפור חייו לתלמידי תיכון המגיעים למוזיאון.
יהי זכרו ברוך.
מערכת מלאבס משתתפת בצער המשפחה.
