מפגש מרגש נערך היום (שלישי) בבית החולים בילינסון, בין בני משפחת די, לשלושת האנשים בגופם הושתלו איברי אם המשפחה, לוסי ז"ל, שנרצחה בפיגוע בבקעת הירדן על ידי מחבל פלסטיני מתועב, יחד עם שתי בנותיה, רינה מרים ז"ל ומאיה אסתר ז"ל. בשיאו של המפגש המצמרר אפשר פרופ' דן ערבות, מנהל מערך ניתוחי לב וחזה בבילינסון, לבנותיה של לוסי ז"ל להאזין בסטטוסקופ לליבה של האם פועם בגופה של מושתלת הלב, ליטל ולנסי.
צוות המטפלים והמשתילים מבית החולים בילינסון, יחד עם משפחת די והמושתלים צילום דוברות בילינסון
החלטה אחת של הרב ליאו די, בעלה של לאה לוסי ז"ל, ואביהן של רינה ומאיה ז"ל, העניקה חיים חדשים לארבעה אנשים בבילינסון. היום נפגשו הרב ליאו יחד עם ילדיו קרן, יהודה וטלי, עם המושתלים ומשפחותיהם, במפגש עוצמתי ומרגש בבית החולים בילינסון.
מנהל בית החולים, ד"ר ערן רוטמן, פתח את המפגש המרגש ואמר: "רוצה לנצל את המעמד המיוחד והמרגש ולהביע תנחומים למשפחה ומודה לכם על תעצומות הנפש שברגעים הכל כך קשים האלה, עשיתם את המעשה להצלת חיים. בית החולים בילינסון הוא מרכז ההשתלות הגדול בישראל ואנו עוסקים מדי יום בהשתלות, אבל האירוע הזה הוא מאוד מיוחד עבורנו, זה לא עניין של מה בכך שבאירוע כל כך קשה לכם ולכל המשפחה זכיתם לעשות את המצווה הזאת של הצלת נפשות אחרות, מודים לכם על הרוח ועל העוצמה".
מושתל הכליה מרדכי אלקבץ והרב ליאו די
מוטי אלקבץ, מושתל הכליה בן ה-58, תושב שלומי, נשוי ואב לארבעה ילדים, המתין מעל לשבע שנים להשתלת הכליה. במפגש הוא פנה לרב ליאו וביקש: "אני מבקש ממך שתבוא לבקר ביישוב שלומי. בזכותכם אני מרגיש מצוין, אלו הם חיים אחרים, היום אני יכול ללכת ואף הבדיקות שלי טובות. את ההודעה על תרומת הכליה קיבלתי ביום ההולדת שלי, אחרי 8 שנים שאני ממתין לה. לזכרן של לוסי, רינה ולאה אני תרמתי בבית הכנסת שאני מתפלל בו לוח לעילוי נשמתן".
הרב ליאו די אמר: "אנחנו רוצים להודות לכם הרופאים על כל העבודה הקדושה שלכם, בלעדיכם שום דבר לא היה אפשרי. אני רוצה להגיד עבור כולם – ברוך שעשה לי נס במקום הזה. הקב"ה עשה לנו נס שמהטרגדיה שלנו יכולנו לעשות נס לאחרים, את ההחלטה על התרומה עשינו בגלל ההחלטה של הבנות, הן הבוסיות היום. אני נדהם מההתאוששות שלהם, חשבנו שניפגש ליד מיטות האשפוז שלהם, לא שהם ייכנסו הנה ברגל וישבו ממש לידנו".
מושתל הכבד דניאל גרש, יחד עם הרב ליאו די ודר אביתר נשר מנהל מחלקת ההשתלות בבילינסון
מאיה, אמו של דניאל גרש, מושתל הכבד, אמרה: "אין לי מילים להודות לכם, קראתי דברים שאמרתם שצריך תמיד להתמקד במה שיש ולא במה שאין – אז אני רוצה להתמקד בדבר אחד, תודה שהחזרתם את החיוך לפנים של הבן שלי. כל פעם שאני רואה את החיוך והצחוק שתקופה ארוכה לא ראיתי, אני מברכת אתכם מכל הלב".
ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת השתלות בילינסון: "קודם כל זה מאוד מרגש. דניאל היה חולה מאוד ואם הוא לא היה עובר את ההשתלה המצב היה ממשיך להתדרדר, ההשתלה הזו פשוט הצילה את חייו. במקצוע שלנו לעיתים משולבת טרגדיה של משפחה אחת בתקווה ואור עבור משפחה אחרת. אנחנו חיים את זה ביום יום, העוצמות שלכם כמשפחה ריגשו את כולנו כל כך ואנחנו מצדיעים לכם".
קרן, בתה של לוסי ז"ל, מאזינה לליבה של אמה פועם בגופה של ליטל ולנסי, צילום דוברות בילינסון
ליטל ולנסי מושתלת הלב יחד עם הרב ליאו די וילדיו
ליטל ולנסי, מושתלת הלב, היא אם לשני בנים, שלפני מספר שנים אובחנה עם אי ספיקת לב. בחודשים האחרונים מצבה התדרדר והיא נזקקה להשתלה דחופה. "אני מעריכה מאוד, זה לא מובן מאליו, הצלת לי את החיים", אמרה ולנסי במפגש. "קצת קשה לי עם ההחלמה, אבל בזכותכם קיבלתי חיים חדשים. אתם תמיד תהיו משפחה עבורי ואני קיבלתי חלק מכם".
רוצים להישאר מעודכנים?
לאחר שפגש הרב די את ליטל אמר: "אני לא הייתי בטוח איך אני ארגיש כשאני אראה את ליטל. אבל כשראיתי אותה הרגשתי שמחה, הבוקר הייתי במקום נמוך ועכשיו אני מרגיש מרומם. תודה לך ליטל שהבאת לנו את השמחה הזו. חלק מלוסי שחי בך, זה מוזר. אבל אמרתי לאנשים – כל החיים שלנו עכשיו מוזרים".
פרופ' דן ערבות מנהל מחלקת ניתוחי לב וחזה בבילינסון: "לאחרונה ליבה של ליטל התדרדר וכשל כתוצאה מניוון שריר הלב, נותרו לה מספר חודשים לחיות ורק בזכות תרומתה הנאצלת של משפחת די, היא הצליחה לחיות".
ד"ר טוביה בן גל, מנהל היחידה לאי ספיקת לב במערך הקרדיולוגי בבילינסון: "אנחנו מכירים את ליטל כמה שנים, היא הייתה מאד חולה כשהיא הגיעה, בהתחלה הצלחנו לייצב אותה אבל המצב שלה הוסיף להחמיר, נותרו לליטל שבועות בודדים ובלי התרומה היא לא הייתה שורדת. הצלתם את חייה ממש בדקה האחרונה, אין לנו מילים להודות על מה שעשיתם עבורה".
פרופ' ירון ברק, מנהל ניתוחי בית חזה במערך לניתוחי חזה ולב בבילינסון: "זו העבודה שלנו. אנחנו עושים ניתוחי לב, כליות, ריאות, כבד. אבל אנחנו לא מורגלים בלהכיר את התורם או התורמת. יום לפני שהתקבלה התרומה שמענו את הבקשה של הבנות לכל עם ישראל שיתפלל. כשקיבלתי את הדו"ח (של התרומה) היה קשה מאוד לכולנו. מייחסים ללב הרבה תכונות, אבל כשאתה מחזיק את הלב, מבצע את ההשתלה והוא מתחיל לפעום בגוף של ליטל, אנחנו הרגשנו הרגשה קטנה של ניצחון בכל הדבר הנוראי הזה. שמשהו חי ממנה נשאר בכל אחד מהמושתלים. אי אפשר לכמת את גודל הכאב ואי אפשר לנחם, אבל תודה על האפשרות שלנו להיות חלק בתקומה הזו".
