אירוויזיון שירי המעברה. זהו טור מוזיקלי. יעני טור שמח. אנחנו מצויים במתח אדיר לקראת הופעתה של נטע ברזילי באירוויזיון 2018. בתי ההימורים בעולם שמים את כל הז'יטונים על נטע ואף אנחנו נצייד אותה בברכת האל שתביא בס"ד את האירוויזיון לישראל. וגם במעברה היה אירוויזיון, אבל לא רשמי. יענו, לא היה דוז פואה ופסטיבלים אבל היו שירים שליוו אותנו מגיל אפס והולכים איתנו עד היום ועד הלום. כל אחד מהם היה ודאי זוכה במקום הראשון באירוויזיון של המעברות. אז הנה לפניכם – מצעד הלהיטים הגדול של הימים ההם. מצעד הכולל בעיקר שירי דיכאון, מזמורי בכי, מנגינות עצב וגם יצירות פופ מיתולוגיות. ובמחילה – נתחיל בשיר דיכאון.
דוסטי. משירי הדיכאון הגדולים של הסרטים ההודיים שהוקרנו בקולנוע "סמדר" במעברה. להזכירנו, זה היה שיר הנושא מתוך הסרט "דוסטי", סרט האומללות, הבכי והדמעות ההזוי שבכיכובו של ראג' קאפור הבלתי נגמר. גרסת הסרט הייתה על גבול הדמיוני. עלילת הסרט מספרת על שני מוכי גורל: אחד קטוע רגליים והשני עיוור, היוצאים לתקן את העולם. אלא שהעולם התאכזר אליהם נורא. את השיר "דוסטי" שרו השניים תוך שהם בלויי סחבות ומקבצים נדבות ברחובות בומביי. ומה בסוף? כמו תמיד הסוף טוב: לנכה צומחות רגליים לאחר שקיבל מכת חשמל מאיזה שקע חשמלי ולעיוור חוזרת הראייה לאחר מכת ברק שירדה משמים ופגעה בעיניו בליל חורף גשום לאללה.
הספציאליטה של הקולנועים. סרטי הדיכאון ההודיים, וגם הסרטים הפרסים והעיראקים, היו הספציאליטה של קולנוע "סמדר" ששכן בגבול המעברה. (כיום עומדת במקום צרכניה חרדית ). מנגד עמד קולנוע "מאור" עם ספציאליטה של סרטי הרקולס, מערבונים של ג'וליאנו ג'מה וגם סרטי מינהל ההסברה של הסוכנות היהודית. (על חורבות "מאור" עומד כיום בנין מגורים גדול בואך הכניסה לשכונה).
סרטי הדיכאון. כל עלילות הסרטים ההודים היו עצובות אבל תמיד עם סוף עליז. תמיד היה איזה משרת אומלל אחד, שעבד בבית של איזה מלך. ולמשרת הזה היה בן אומלל עוד יותר שעזר לאביו בעבודות תחזוקת הזבל בארמון. אמה מה? תמיד בסוף היה יוצא שהילד האומלל הוא לא הבן של המשרת אלא דווקא הבן הביולוגי של המלך. וכדי לסבך את העלילה – מי הייתה מתאהבת בילד האומלל כשהתבגר? דווקא הבת הביולוגית של המלך. ומה יוצא? שהאח מתאהב באחותו וסצנת הסיום קורעת לבבות.
ראג', סאסי וסמי קאפור. לקולנוע ההודי היו כוכבי על בדמותם של הקאפורים: ראג', סאסי וסמי, החתיך הורס ראג'נדרה קומאר ולצידם יפיפייה חלומית בשם נרגס. ואלו היו "האשמים" העיקריים בדמעות הנצח שלנו.
הלהיט האגדי: "בולה ראדה, בולה סנגאם, בולה קנהי". שיר בלתי נגמר מתוך הסרט המיתולוגי "סנגאם". אני לא מבין אף מילה בהודית אבל יכול לזמר את השיר הזה מתחילתו ועד סופו. כולל הריקודים שלו. הסרט מספר על שני חברים: סונדאר וגופאל שנלחמים על אהבתה של ראדה היפה. סיפור מסובך לאללה. יום אחד מגלה גופאל שסונדאר מאוהב בראדה והוא מחליט לשכוח ממנה. בינתיים מחליט סונדאר להתגייס לצבא ושם הוא נופל חלל בקרב אווירי. גופאל וראדה מתחתנים אולם פתאום ומשום מקום סונדהאר קם לתחיה. גופאל מוותר על ראדה והיא מתחתנת עם סונדאר. כעבור זמן מגלה סונדאר מכתב אהבה שקיבלה ראדה מגופאל ומחליט לשים קץ לחייו. וכמובן שעם ישראל בוכה עד היום. בכל אופן שיר המופת של הסרט "סנגאם" היה "בולה ראדה, בולה סנגאם, בולה – קנהי". שיר ענק שבקלות היה מקבל דוז פואה, יעני 12 נקודות, באירוויזיון של המעברות.
רוצים להישאר מעודכנים?
המבוכה הגדולה. אמה מה? – הלהיט "בולה ראדה" הנ"ל הביך מאוד את המאזינות הפרסיות. מדוע? כיוון שלמילה "בולה" בפרסית הייתה קונוטציה מינית. ולכן כאשר בנות פרס שמעו את השיר הן אטמו אוזניהן מלשמוע את הטומאה. פאדיחה. וזה אולי יכול להוריד לשיר כמה נקודות…
הסרט של הפרסים: "לילה בגהינום". בעלי קולנוע "סמדר" היו עושים מידי פעם מערופים לקהילה הפרסית ומקרינים סרט מהרפרטואר של הקולנוע האיראני. אחד הסרטים הגאוניים הפרסיים היה הסרט "לילה בגהינום". פסקול הסרט והלהיט הגדול שלו היו בשם דומה. בכל אופן – השיר היה להיט ענקים בישראל ובקלות יכול לקבל דוז פואה. עלילת הסרט מספרת על מולא אברם ועל אוג'י אוגו. אחד ליצן ואחד אינטלקטואל. בקיצור, השניים מתים מאיזו תאונה, מגיעים לגהינום ועושים מאסחרה ממה שקורה שם. באחת הסצנות נראים השניים כשהם רוקדים על חבל דק מעל תהום עמוקה, כשמתחתם לבת אש רותחת וממיסה. השניים אינם חוששים מהלבה הרותחת ושרים את שירם האגדי עם הפזמון המפורסם שזהו תרגומו: "אני אוג'י אוגו הגדול, יש לי מלוא הטנא הון, לא מפחד מאף אחד, ותמיד עושה צחוק לבד".. התרגום בערך … בקיצור, הסרט היה יותר פארודיה על המוות והמסקנה שלו: המוות לא הורג.
ובשבוע הבא בירושלים הבנויה. בשבוע הבא, ובתקווה שהאירוויזיון יבוא לירושלים, נמשיך את הפלייליסט של שירי המעברה המפורסמים. וואללה שווה לחכות.
