שי גרוסמן
"אין ספק שהשבוע ראינו תמונות קשות – משפחות וילדים של עובדים זרים שנולדו בארץ נאלצות לעזוב את הארץ. פשוט קורע לב. חלק מהעובדים הזרים השתלבו כל כך יפה בישראל, אלו שאני נתקלתי בהם תמיד מחייכים וכל כך נחמדים, אז למה אנחנו מאלצים אותם לעזוב? זה קצת לא אנושי. מנגד, אסור לנו לשכוח שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי וכמה שזה קשה לנו ומהגרי עבודה, שזה מה שהם – לא פליטים, לבסוף חוזרים לארץ מוצאם. כך זה בכל העולם. כל מי שלמשל נמצא בארה״ב עם ויזת עבודה יודע שיצטרך לחזור בתום התקופה ואף אחד לא יצלם אותו לעיתון או יצטער בשבילו. אני חושב שאם מביאים עוד מהגרי עבודה, צריך להבהיר להם את הכללים שאשרת העבודה שלהם סופה להסתיים. למרות שאני בטוח בזכותה של המדינה להחזיר מהגרי עבודה לארצם, אולי כדאי לשקול כל מקרה לגופו כמחווה אנושית למען פניה היפים של המדינה ובעיקר למען שלום בית". (גרוסמן הוא חבר ועד עובדי טבע בפתח תקוה)
איציק אדורם
"מדינת ישראל הוקמה עבור העם היהודי, עם הסגולה שחי כאן בארץ ישראל מזה אלפי שנים. כמו בהרבה מדינות בעולם מגיעים לכאן עובדים זרים לא יהודים באשרות עבודה שתחומות בזמן. גם בקרב העובדים הזרים יש נישואים באופן טבעי ונולדים להם ילדים. אני חושב שהעיקרון המנחה את השלטונות כאן בארץ צריך להיות מאד ברור: דעו לכם גם אם ייוולדו לכם ילדים בזמן שהותכם בארץ, אזי בתום הזמן הקצוב כפי שאושר לשהייתכם מסיבת עבודה עליכם לשוב לארצות המוצא וכולל ילדכם שנולדו במהלך שהייתכם. ילד שנולד כאן לעובדים זרים לא יקבל אזרחות באופן אוטומטי ואינו מהווה פוליסת ביטוח עבורם להמשך שהייה והתאזרחות כאן בארץ. חשוב להחתים אותם על כך. אני מודע לכך שלילדים אין קשר לארץ המוצא של הוריהם, הם מכירים את השפה העברית ואת המנטליות הישראלית, לכן לדעתי יש לשקול במקרים חריגים ביותר לאפשר לילדים שנולדו כאן לקבל אזרחות על בסיס הומניטרי בלבד". (אדורם פעיל חברתי)
ד"ר שלמה צדוק
"הדילמה כואבת אבל אינה אכזרית. אני חושב שאם חפצי חיים וזהות לאומית אנחנו אז המדינה צריכה להחזיר את הילדים לביתם הלאומי מעבר לים, אבל לעשות זאת באנושיות וברגישות של יהודים. יכול להיות שיתלוני עכשיו בכיכר העיר אבל אני לא מוכן לאבד את זהותי כדי למצוא חן בעיני אפיפיוריסטים מקומיים וחיצוניים תעשייתיים. אנחנו לא לשכת הסעד העולמית. ראשית ,לשאלה החוקית: אין שום דין שמחייב מדינה להעניק אזרחות אוטומטית לעובדים זרים, למסתננים, לשוהים בלתי חוקיים וכיוב' שילדיהם נולדו שם. הפוך. רוב מדינות העולם אינן מעניקות זכות כזאת. הבעיה היא שבישראל תמיד ישנם צדיקים מטעם עצמם שיפריעו למהלך המינהלי, האנושי, הנכון והתקין: החזרת ההורים הזרים וילדיהם לחיק ארץ מולדתם האוהבת. זהו איננו "גירוש", ומי שמשתמש בטרמינולוגיה כזאת הוא איש לא מוסרי. שנית, לנקודה האנושית – המוסרית. סליחה צדקנים: אף אחד לא מעביר את הילדים למחנות עבדות ואו למדבריות חמסין וברור שאינם חוזרים למחנות פליטים ועוני אלא למדינות שלוות ולסביבה אוהבת ותומכת. ישנה בעיה נקודתית כואבת של ילד כזה או אחר? נטפל בה באנושיות וברגישות כמו שיהודים יודעים לטפל באזרחים גרים. הילדים נולדו בתל אביב? מדברים עברית? הולכים לצופים? נו, אז מה? ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להקים כאן ישות אזרחית חדשה וחסרת זהות לאומית ולטעמי טיעוני המוסרניקים למיניהם הם לפעמים לא יותר מאשר פופוליזם פוליטי ברבע גרוש. זאת האמת ואין בילתה". (ד"ר צדוק הוא סוציולוג וראש אגף בתאגיד מיתב)
