חתונת שורדי השואה צילום באדיבות רשת מפגשים
חתונת שורדי השואה צילום באדיבות רשת מפגשים

צפו: חמישה זוגות של שורדי שואה קיימו טקס חתונה מחודש

הרי את מחודשת לי: "חשבתי שיפה יהיה לקיים להם את החתונה לה חיכו עשרות שנים", אמרה דבורה פיינר, רכזת הגמלאים במתנ"ס רמת ורבר

הרי את מחודשת לי. חמישה זוגות של שוארדי שואה פסעו ביום חמישי אל החופה מלווים בבני משפחה. הזוגות, שהתחתנו בשנות החמישים של המאה הקודמת בצניעות, נכנסו לחופה זה אחר זה לצלילי השיר "נשבע" וחדשו את הנדרים. החופה נערכה על ידי הרב אריה אנגלמן שהעניק להם את הטבעות ולסיום שברו את הכוס לקול תרועות הקהל ובני המשפחה.
החתונה לחמשת הזוגות אורגנה על ידי מועדון "קפה אירופה", המופעל על ידי מרכז קהילתי רמת ורבר מבית רשת מפגשים – מרכזים קהילתיים פתח תקווה, בשיתוף עם האגף לשירותים חברתיים בעיריית פתח תקוה. את החתונה יזמה דבורה פיינר, רכזת הגמלאים במרכז הקהילתי רמת ורבר. בפרויקט לקחו חלק גורמים רבים, ביניהם דפנה ברוורמן, אשת ראש העיר ונשיאת אירגוני המתנדבים בעיר, אורלי שטרית שתרמה את שמלות הכלה, אוראן פלאי, בתה של שטרית, שאיפרה ועיצבה את שערן של הנשים, קייטרינג היצירה שתרם את הארוחה החגיגית, ויעקב ממן שדאג לשתייה, לכלים ולפירות. המלצרים היו מתנדבים עובדי חברת אינטל, המלווה את המועדון לאורך כל השנה. סופיה כפיר עיצבה את החופה ואת האולם כך שיראה כמו אולם חתונות. ד"ר אייל מדני הנחה את הערב וגייס אמנים רבים שבאו להופיע ולשמח את הזוגות ובני משפחותיהם, בהם אדל מ"בית הספר למוזיקה", גיא יהוד מ"אקס פקטור" ועוד. הזוגות קבלו גם מתנת חתונה בהפתעה, מתנת מלון "פרימה לינק" בפתח תקוה.
הזוגות החוגגים היו בלומה וישראל שוורצברג, שמחה ושושנה שינפלד, נורית ושמואל אולפק, הניה ואדמונד רוזנשטראוך ודליה ופואד גאני. קבלו מסע היכרות קצר עם אנשים יקרים.

***

בלומה וישראל שוורצברג. שניהם נולדו בפולין באותה עיר והכירו בארץ בחתונה של אחותו של ישראל. משפחתו של ישראל נלקחה בכוח על ידי הצבא הרוסי והועברה לסיביר ולמעשה הרוסים הצילו אותם מציפורני הנאצים. ישראל התגורר ביערות וסבל מרעב ומקור ועלה לישראל בשנת 1949 בן 18 בלבד. בני משפחתה של בלומה עזבו מרצונם את פולין ונסעו ברכבות זמן רב. ישראל ובלומה נפגשו בחתונה בארץ, לאחר שאמה של בלומה שכנעה אותה ללכת לאירוע. בלומה מספרת שהיא לחצה את ידו של ישראל ומיד ליבה נמס והיא התאהבה בו. מיד לאחר החתונה, יצא ישראל למלחמת קדש והם נפרדו. מכרה של הזוג, שראתה אותו לאחר המלחמה, ספרה לבלומה על כך והקשר חודש. בארץ עבדה בלומה כגננת מגיל 15. "אני הסכמתי להשתתף בחתונה המחודשת כי חשבתי שזאת תהיה חוויה נחמדה עם שמלה לבנה. בחתונה שלי לבשתי שמלה פשוטה ביותר, לא היו מנות אוכל אלא אוכל מצומצם שאמי הכינה אשר השיגה בקושי ובמעט כסף שהיה לה".

***

שמחה ושושנה שינפלד. שמחה נולד בצ'כוסלובקיה וכשפרצה המלחמה היה בן 8 בלבד. במשך שנתיים וחצי היה במחנה הריכוז בנובקי, שם פרץ מרד נגד הממשלה. המחנה שוחרר והוא ברח והתחבא ביערות במשך שמונה חודשים, בחורף מאוד קשה, כמעט בלי אוכל. הוא טופל על ידי רופאים אמריקאים שהצילו אותו. בשנת 1949 עלה לישראל ושירת כחייל בנח"ל ובשריון ונלחם בכל מלחמות ישראל. בארץ הפך למאמן ג'ודו ועד היום הוא מתאמן בהרמת משקולות, מתנדב במשמר האזרחי ובחדר המיון בבית החולים השרון. את שושנה הכיר באשקלון, שם גר אצל אחיו. שושנה נולדה בבוקרשט רומניה והיא צעירה ממנו בעשר שנים. יש להם 4 ילדים – בת ו־3 בנים, 8 נכדים ונין בדרך.

***

נורית ושמואל אולפק. נורית נולדה בג'רבה בטוניס ב־1941 ועלתה לארץ ב־1950 עם הקמת המדינה. בזמן המלחמה, הנאצים היכו את אביה ושדדו את חנותו. הוא נלקח לעבודות כפייה למשך שנה. בהמשך החליטה המשפחה לברוח באישון לילה לישראל. הם עלו דרך צרפת שם שהו במשך שנה ועלו לארץ באנייה "נגבה". במשך תקופה ארוכה חיה המשפחה בעוני רב. שמואל הוא יליד טורקיה. הוא עלה לישראל בשנת 1948. את נורית הכיר דרך חבר משותף ומיד התאהב בה ורצה להתחתן. לזוג שלושה ילדים והם החליטו לשחזר את החתונה על מנת לעשות זאת כמו שצריך, במיוחד כשהחלום של שמואל היה לעשות "חתונת הזהב", אבל זה לא ייצא לפועל.

***

הניה ואדמונד רוזנשטראוך. הניה נולדה ברוסיה בזמן המלחמה, אמה הכירה את אביה ברוסיה, אבל זמן קצר לאחר מכן האב התגייס לצבע הרוסי ונעלם. הניה נולדה בחורף קר ועבדה במפעל לחבלים תמורת רבע כיכר לחם ליום. בסיום המלחמה המשפחה עברה לפולין, אמה נישאה בשנית ונולדו להניה אח ואחות. אדמונד נולד באוקראינה, בטרנופול, וברח עם המשפחה לרוסיה. ברוסיה סבל אדמונד מרעב ומקור ועלה לישראל בשנת 1957. בארץ עבד בתעשייה האווירית. הזוג הכיר בעפולה והם התחתנו ביפו באולם של הוועד למען החייל. לאחר האירוע אמרה הניה: "החתונה הייתה יוצאת מן הכלל. נזכרנו בתקופה שהיינו צעירים. לחיות בזוגיות זה לעשות עבודה אחד עם השני וזה לא תמיד היה גן עדן אבל נשארים ביחד. גם אדמונד, בעלי, מאוד נהנה מהחתונה. הוא איש מופנם וצנוע והבנות שלנו והנכדים הגיעו לחתונה, ונהנו ממנה מאוד, אנחנו מודים מקרב לב לכל מי שערך והכין את החתונה, לא תארנו לעצמנו כזאת חגיגה. תודה על המתנות היפות שקבלנו".

***

דליה ופואד גאני. בני הזוג גאני נשואים קרוב ל־60 שנה ויש להם ילד אחד ונכד אחד שמתגוררים בלונדון. הם הכירו בשידוך על ידי בני המשפחה ושניהם עזבו את עיראק כשהיו ילדים לאחר הפרעות ביהודים. דליה עלתה עם המשפחה לפתח תקוה, אביה נשאר בעיראק ואחרי שמונה שנים עלה לישראל כשהבין שהמשפחה בסדר. אמו של פואד נפטרה בזמן הלידה ואביו התחתן בשנית ונולדו לו ארבעה ילדים. הבן הגיע לחתונת ההורים מלונדון עם הנכד הקטן.

***

"מועדון קפה אירופה משמש כבית למבוגרים שורדי השואה בשעות אחר הצהריים", מסכמת פיינר, "הם באים אל המועדון זוגות זוגות ונהנים משעות פנאי והנאה ביחד. בשיחותיי עם הזוגות שמעתי על עברם המשותף, כיצד הכירו והיכן התחתנו וחשבתי לנכון שיפה יהיה לקיים להם טקס חתונה מחודש ולתת להם את החתונה שלה חיכו כבר 60 שנה".

איציק ברוורמן, ראש העירייה ויו"ר הנהלת מפגשים אמר לחוגגים: "לחגוג 55,60 שנות נישואים זה אירוע מרגש ומעורר השראה! עברתם חיים שלמים יחד, גידלתם משפחות לתפארת וזכיתם לעמוד כאן, במעמד חגיגי זה עם המשפחה והחברים לחדש את נישואיכם! מאחל לכם בריאות, אושר ונחת ועוד שנים רבות של הנאה זה מזו. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל העושים במלאכה שהפיקו אירוע מרגש זה".

 

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר