קולאז' מגזין זוגות לוולנטיין
קולאז' מגזין זוגות לוולנטיין

החתונה הפיקטיבית, החתונה הזריזה, המפגש במשטרה, וההיכרות באתר: פרויקט אהבה לוולנטיין

לריסה רצתה להתחתן עם דוד כדי לא לשרת בצבא, הבליינד דייט של ענבר ועופר בצומת סגולה הפך לחתונה הכי זריזה שהכרתם. ארבעה סיפורי היכרות שיפתיעו אתכם, פרויקט אהבה מיוחד לוולנטיין

פורסם בתאריך: 14.2.20 09:03

 

"אמרתי לו 'בוא נתחתן ואני לא אלך לצבא' והוא זרם איתי"

את לריסה ודוד הרוש אתם בטח מכירים בשל ניתוח השתלת הכבד שעברה לריסה והמאבק שניהל דוד למענה. הם נשואים כבר 20 שנה, הורים לשלושה ילדים ומתברר שזה התחיל כאשר חברה של לריסה הציעה לה להתחתן עם דוד כדי לא להתגייס

לריסה ודוד הרוש

לריסה ודוד הרוש

לריסה ודוד הרוש, נשואים 20 שנה והורים לשלושה ילדים. במקור הנישואים שלהם היו אמורים להיות פיקטיביים, כדי שלריסה לא תתגייס לצה"ל. מהתכנית לחתונה פיקטיבית נולד סיפור אהבה גדול. "ללריסה ולי הייתה חברה משותפת שהכירה ביננו", מספר דוד. "לריסה הייתה לקראת גיוס ובדיוק עברה מקריית גת לחולון, אני הייתי בן 26, גרוש עם ילדה. החברה שלה שאלה אותי מה דעתי שנעשה חתונה פיקטיבית, שלריסה לא תלך לצבא. היא אמרה לי, ממילא כתוב לך גרוש בתעודת זהות וזה לא יהיה כזה נורא, אם יהיה כתוב פעם נוספת. הלכנו לרבנות, פתחנו תיק. באותה תקופה נפגשתי עם לריסה והחברה שלה מספר פעמים. יצא שלאט לאט התחלנו לצאת ונהיינו בזוגיות".
לריסה מספקת את הגרסה שלה להשתלשלות האירועים: "הייתי בת 19 והתגוררתי בקריית גת. חברה שבדיוק התגרשה, אמרה לי שהיא עוברת דירה לחולון והציעה לי לעבור לגור איתה. היא סיפרה לי גם שיש לה ידיד שהיה חוקר פרטי ושאני חייבת להכיר אותו וכך היה. התחלנו לדבר על הצבא ואמרתי שאני אמורה להתגייס באוגוסט, בהתחלה רציתי בכלל להתגייס ליחידה קרבית. ואז החברה שואלת אותי: 'אם אני אמצא לך חתן, תתחתני במקום להתגייס?', אמרתי לה כן. זה התחיל בכלל בצחוק. ואז דוד הגיע עם חבר שלו ודיברנו ואמרתי לו 'בוא נתחתן ואני לא אלך לצבא' והוא זרם איתי. אמרתי לו אתה בטוח? זה היה בכלל בצחוקים, הרי זו פעם שנייה שהוא רואה אותי בחיים שלי והוא מסכים להתחתן איתי. אמרתי הוא בטח לא נורמלי וזרמתי לראות כמה הוא רציני, אחרי חודשיים כבר היינו נשואים ועברנו לגור ביחד. התחלנו לצאת והבנו שיש משהו בקשר שלנו".
דוד מוסיף: "אחרי שנרשמו ברבנות, התחלנו איזשהו קשר. התחלנו להיפגש כל יום, היא באה אלי הביתה ואני באתי אליהם ואז לקראת התאריך של החתונה, אמא שלי אומרת לי 'מה קורה בסוף זו חתונה אמיתית?, כי אני רואה אתכם יוצאים'. אמרתי לה שאני באמת לא יודע. תכננו בכלל להתחתן ברבנות ואז תוך כדי סגרנו בית כנסת, היינו מבולבלים מאוד. בהמשך כבר סגרנו מסעדה ואז עברנו לגור ביחד. אמרנו שאם אנחנו כבר נשואים, אז בואו נראה מה הולך ונשארנו 20 שנה ביחד", הוא מספר בחיוך.
לריסה: "אמא שלי ראתה את דוד בפעם הראשונה ברבנות, כשהיא באה להוכיח שאני יהודיה ופעם שנייה היא ראתה אותו בחתונה. היא הייתה בשוק מכך שהבת שלה עזבה את הבית וכעבור חודשיים היא מתחתנת. כולם בחופה היו בשוק, סבתא שלא לא האמינה שזה קורה לה. גם אמא של דוד לא כל כך הבינה אותנו. בהתחלה דויד אמר לה שאנחנו מתחתנים בגלל הצבא ואז היא רואה שהקשר מתהדק ואני מגיעה אליהם הביתה ואז היא מתעקשת שאם יש חתונה, אז שנעשה את זה באולם. אני מצדי זה היה בשביל הספורט, לראות איפה הוא יישבר, והוא זרם איתי. אני לא חשבתי שנגיע עד חתונה ונחגוג 20 שנה. אני תמיד אומרת שיש לי יותר מזל משכל".
"בהתחלה היה לנו לא פשוט", מספר דוד, "הרי לא הכרנו כמעט אחד את השנייה. העברית של לריסה לא הייתה טובה ואנחנו מתחילים את החיים כשאני גרוש עם ילדה ומזונות. אבל לאט לאט הקשר התחזק ועברנו המון דברים ביחד".
לריסה: "היו לנו לא מעט קשיים. חזרנו בתשובה במשך עשר שנים ואחר כך יצאנו בשאלה. דוד עבר תאונה וישב בבית במשך שנה וחצי וכמובן היו הבעיות בכבד ואז ההשתלה שעברתי. ביחד הצלחנו לשרוד את כל הקשיים".
הקושי העיקרי עליו מדברים דויד ולריסה הוא סיפור ההשתלה המפורסם שעברה לריסה באוגוסט 2017. לריסה עברה ניתוח השתלת כבד בארצות הברית, שם שהתה במשך שלושה חודשים שהיו קשים, מאתגרים ומלאי חששות. תחילת הסיפור באוגוסט 2014. לריסה לא חשה בטוב, בטנה התנפחה, גופה היה חלש. אחרי שביקרה אצל הרופא ועברה סדרת בדיקות ואשפוזים, הסתבר לה שלא מדובר בשפעת, אלא שהיא זקוקה להשתלת כבד. הרופא נתן לה אז מקסימום שנה לחיות. היא הייתה מספר פעמים על סף מוות ורק אחרי שהמצב הלך והדרדר ואחרי שהבעל דוד דפק על כל שולחן אפשרי ולא וויתר, התקבל האישור מקופת חולים לצאת להשתלת כבד בארצות הברית והמשפחה התחילה בגיוס כספים על מנת לממן את ההוצאות הנלוות להשתלה. מי שהחזיק את המשפחה באותה תקופה, הוא דוד שניסה לשדר עסקים כרגיל, לפרנס את המשפחה ובעיקר להיות שם עבור לריסה והילדים. "זו הייתה תקופה מאוד לא פשוטה. זה לטפל בלריסה, לטפל בילדים, לרוץ ולגייס תרומות, לריב עם המערכת על מנת לשלוח אותה לחו"ל והכל היה סיוט", הוא נזכר. "אבל הזוגיות שלנו היא מאוד חזקה. הצלחנו להתגבר על הכל ביחד". לריסה מוסיפה: "ולמרות כל הקשיים, אנחנו ביחד ומצליחים".
יש לא מעט סיפורי היכרות מיוחדים, אבל אין ספק ששלכם הוא אחד המיוחדים שבהם.
דוד: "כן. זה היה כמו שידוך, כשנפגשים עם הצד השני מבלי באמת להכיר אותו".
אתם חוגגים את הוולנטיין?
דויד ולריסה עונים יחד: "אנחנו חוגגים את יום הנישואים".

ענבר ועופר דדון

ענבר ועופר דדון

"הייתי עם שיער מבולגן, המפגש הראשון שלנו היה בצומת סגולה. עצרנו רכב ליד רכב"

מהר מזה אי אפשר: ביום חמישי היו ענבר ועופר דדון בבליינד דייט, ביום ראשון הם כבר חיפשו אולם

סיפור ההיכרות שלהם לא היה שגרתי, והיה מהמהירים שיש. כיום ענבר ועופר דדון נשואים כבר 21 שנה והורים לשני ילדים. עופר מפקח בנייה וענבר יועצת זוגית.
"לעופר ולי היה חבר משותף, ששיגע אותי להכיר אותו", מספרת ענבר. "אני בכלל הייתי בזוגיות אחרת ולא הייתי בעניין. אותו חבר שיגע את עופר להכיר אותי וכך זה נמשך תקופה. בשלב כלשהו נפרדתי מהחבר שלי וכשהחבר המשותף שמע על כך הוא התקשר ואמר לי שאני ועופר חייבים להיפגש. אמרתי לו שאני לא בעניין ובשלב כלשהו, על מנת להוריד אותו ממני, אמרתי לו שיגיד לו שאני מוכנה להיפגש בתנאי שיגיד לו שאני לחוצה חתונה, שזה היה ההפך הגמור. פשוט לא רציתי סתם מישהו שרוצה להעביר את הזמן".
עופר מוסיף את הזווית שלו: "החבר המשותף שלנו הטריף לי את הצורה במשך חצי שנה שיש לו להכיר לי מישהי. לא רציתי זוגיות, כי בדיוק סיימתי זוגיות של הרבה שנים ולענבר בכלל היה חבר, לבסוף התקשרתי. זה היה יום רביעי בערב, דיברנו בטלפון כשעתיים וחצי. בלי להכיר אותה בכלל אמרתי לה שהיא תהיה אשתי". וענבר מוסיפה: "כאמור לא הייתי בעניין של זוגיות, אבל הוא התקשר ואמרתי ניתן לזה הזדמנות. שוחחנו בטלפון כמעט על הכל והתחלנו לדבר על החתונה שלנו ואיך היא תראה".
למחרת, יום חמישי, בזמן שענבר יוצאת מהעבודה בכפר סבא ועופר הגיע מהצפון, הוא מתקשר אליה ותוך כדי שיחה, היא מבינה שהוא בכלל ברכב לידה. "הייתי לא מסודרת עם שיער מבולגן והמפגש הראשון שלנו היה בצומת סגולה. עצרנו רכב ליד רכב וקבענו בערב להיפגש בתל אביב. אכלנו עוגת גבינה משותפת ומהרגע הראשון היה חיבור, כאילו אנחנו חברים שנים. היה מאוד נוח לנו אחד עם השני".
למחרת, הם נפגשו פעם נוספת ובשבת נסעו ביחד לטבריה. "היינו בכנרת יום שלם ובדרך חזרה, הוא עצר בשקיעה בבקעה אל גרביה ואז אמר לי שהוא אולי יישמע משוגע, אבל הוא חייב להגיד לי שהוא מאוהב בי. ואז התנשקנו בפעם הראשונה והיו ניצוצות ואז הוא שאל אותי, מה את עושה מחר? אמרתי לו שאנחנו מחפשים אולם ואז הוא אמר לי תזכרי".
וכך נמשך סיפור האהבה המהיר הזה והתקדם בצעדי ענק לעבר החופה. למחרת נפגשו עופר וענבר פעם נוספת. "נפגשנו בצומת ירקונים והוא אמר לי 'אז מה את רצינית, אנחנו מחפשים אולם?' ואמרתי לו כן ונכנסו לרויאל גרדן הסמוך". עופר מוסיף: "בדיעבד היא רצתה לראות כמה אני רציני ולא מישהו שרוצה לבלות והיא אמרה שאם אני רציני גם היא רצינית ונכנסנו לאולם. איש השיווק התחיל לפתוח לנו תפריטים ולספר לנו על המקום ואז שואל מה התאריך, הסתכלנו אחד על השנייה, הרי לא היה לנו בכלל תאריך, ואז הוא אומר לנו 'ילדים, לכו הביתה ותחזרו שיש לכם תאריך'. חזרנו הביתה, פתחנו יומן והתחלנו לחפש תאריך לחתונה. בכלל לא הכרתי את המשפחה שלה והמשפחה שלי, ששמעה על כך, הייתה בהלם. אני ידוע כאדם שלא פועל מהרגש אלא מהשכל וכולם ניסו להבין איך אחרי שלושה ימים כשאני כמעט ולא מכיר אותה, אני רוצה להתחתן איתה. אבל משהו בתוכי אמר לי שהיא תהיה אשתי, זו הייתה אהבה ממבט ראשון".
ענבר: "אבא שלי ז"ל היה פולני קשה ואף אחד לא היה אף פעם מספיק טוב עבור הבת שלו. כשהוא שמע שאני רוצה להתחתן הוא בהתחלה צחק ואמר שהוא בכלל לא מכיר אותו והזמין אותו באותו ערב אלינו הביתה. כשעופר הגיע, אמרתי לו שהוא חייב לעשות רושם טוב. איך שעופר הגיע השאלה הראשונה הייתה אם הוא יודע למנגל. עופר אמר כן ואבא שלי שלח אותו למעלה לגג ומאותו רגע החיבור ביניהם היה טוב והם היו חברים טובים. כשאבי נפטר, עופר קיבל את הטבעת שלו".
ירח הדבש של עופר וענבר הסתיים מהר מאוד. הם ניסו להביא ילדים, דבר שלא צלח והחלו בתהליכי הפריה, שהובילו לקשיים בזוגיות שלהם. "בחמש השנים הראשונות של הקשר שלנו, ניסינו להביא ילדים לעולם וזה היה מאוד קשה. לא היה לנו בסיס טוב, היינו צריכים לבנות את עצמנו וזה גם מה שהביא אותי לעסוק במה שאני היום יועצת זוגית", אומרת ענבר. "לאורך השנים היינו צריכים לשקם הרבה הריסות נפשיות שעברנו ביחד. אני הלכתי אחרי תחושות הבטן, הרגשות שלי והלב ולא עצרתי לחשוב, אלא דהרתי אחרי התשוקות ואני חושבת שאם היינו עוצרים וחושבים, היינו בונים בסיס טוב לזוגיות. ההפריות היו מאוד קשות ולא תקשרנו כמעט אחד עם השנייה, לא ידענו להיות שם אחד בשביל השנייה ואני הייתי מאוד בודדה בתוך הזוגיות הזו. הייתה לי אמונה פנימית חזקה של רגשות שלא לוותר, אבל זה היה מאוד קשה. היום אני יכולה להגיד שאנחנו בפרק ב' של הזוגיות שלנו, עשינו עבודה מאוד מסיבית לזוגיות שלנו וזה מה שאני מעבירה היום לזוגות גם בהרצאות שלי וגם בפגישות, שצומחים מתוך כאב וממקומות נמוכים ולא צריך להיבהל ולוותר כי קשה. אני חושבת שכל זוגיות צריכה לעבור את המקומות הנמוכים בצורה בריאה וללמוד ולצמוח משם. בהרצאות אני מדברת על הסיפור שלנו ועופר מלווה אותי ולפעמים אנשים לא יודעים שהוא בקהל ומקשיב ולעיתים התגובות קשות, אבל זה הריפוי שלנו".
עופר מוסיף: "השנים הראשונות היו לא פשוטות. טיפולי הפוריות וההורמונים חרפנו אותה וגם אותי, לא הבנתי מה עובר עליה ובאותה תקופה אף אחד לא דיבר על זה והסביר את התהליך, ופתאום יש רגרסיה בזוגיות. אחרי עשר שנים של הרבה משברים ושני ילדים, תפסנו את עצמנו והיום יש לנו זוגיות אחרת לגמרי".
חוגגים את הוולנטיין?
ענבר: "אנחנו חוגגים כל יום. אני מאמינה שבזוגיות צריך לעשות משהו טוב אחד למען השני כל הזמן ולא צריך הפקות ענק. להגיד מילה טובה, לעשות מחווה קטנה, להראות שאתה חשוב לצד השני. מה שחשוב זה החברות והביחד".

 

רויטל ולירן פוטרמן

רויטל ולירן פוטרמן

"כשנכנסתי לאתר ההיכרויות, הפרצוף שלה היה מוכר לי"

רויטל ולירן פוטרמן  נסעו חצי שנה מידי יום באותו אוטובוס, עבדו בניין מול בניין, והכירו לבסוף באתר היכרויות

רויטל ולירן פוטרמן נשואים מזה שבע שנים. רויטל עובדת בחברה המרכזית למכירות והפצה ולירן עובד בבר טכנולוגיות . הם הורים לילד אחד. "אני מפתח תקווה ולירן במקור מהצפון הרחוק, ממצפה מנות", מספר רויטל. הוא התקבל לעבוד בפתח תקווה ובשלב כלשהו עבר להתגורר בעיר. במשך כמעט חצי שנה, נסענו שנינו באותו אוטובוס ממרכז העיר לרחוב הסיבים. היינו נוסעים באותה שעה, חוזרים באותה שעה ועובדים בניין מול בניין, אך למרות זאת מעולם לא הצטלבנו מבטינו. באותה תקופה הייתי סטודנטית ואני מהאנשים שעולים לאוטובוס, שמים מוזיקה ולא רואים מה קורה מסביב. בשלב כלשהו, הוא נכנס לאתר הכרויות, לדעתי הוא זיהה אותי מהאוטובוס, למרות שהוא לא מאשר, התחלנו לדבר, נפגשנו ואני מהר מאוד התאהבתי בו, אבל הוא קיבל רגליים קרות והחליט שהוא לא מעוניין להמשיך את הקשר".
לירן: "אני חושב שראיתי אותה כמה פעמים באוטובוס, אבל לא ייחסתי לכך חשיבות. כשנכנסתי לאתר ההיכרויות, הפרצוף שלה היה מוכר לי, שלחתי לה הודעה ויצאנו פעם אחת. אני קצת נלחצתי ורציתי להגיד לה שאני מעדיף שנשאר ידידים כי כיף לי איתה, אבל זה לא יצא. אני אחד שלא מדבר הרבה והיא אמרה לי ביי וכך נותק הקשר".
אחרי כמה חודשים פנתה רויטל ללירן שהיה חבר שלה בפייסבוק. "שלחתי לו הודעה, כאילו אני לא זוכרת אותו ושאלתי אותו 'מי אתה' והוא אמר לי שהוא חושב שהוא עשה טעות והוא רוצה שנצא פעם נוספת. אמרתי לו שאני מוכנה לצאת איתו בתנאי שהוא מזמין אותי למסעדה הכי יקרה שהוא מכיר. הוא אמר לי שהוא לא מכיר, אמרתי לו שהוא לא ידאג, אני מכירה וכך הקשר חודש. אחרי חודשיים וחצי הוא נתן לי מפתח, אחרי שלושה וחצי חודשים עברתי לגור איתו ועם אחיו בדירה ואחרי חצי שנה הוא הציע לי נישואים. התחביב המשותף של שנינו זה תקליטים ובאחת הפעמים הוא אמר לי 'בא לך לבוא לשמוע אצלי תקליט', בשלב כלשהו שלחנו את אחיו מהבית והריקוד והנשיקה הראשונה היו לצלילי השיר אימג'ן של ג'ון לנון, שהיה גם השיר כניסה לחופה שלנו".
חוגגים את הוולנטיין?
רויטל: "אנחנו משתדלים לחגוג ולאהוב כל השנה. כשהילד מאפשר, אנחנו מוציאים את הפטיפון ושומעים תקליט בכיף ומנסים לשמר את הרומנטיקה כמה שאפשר. עברנו שנה לא פשוטה וכשהוא מסתכל לי בעיניים ואומר לי שהוא צריך אותי, בשבילי זה שווה הכל. הוא אהבת חיי והאדם הכי טוב שיש בעולם הזה, ומבחינתי הוא מושלם".
לירן: "אני משתדל לעשות כל הזמן מחוות קטנות. אחרי שיוצאים כל כך הרבה זמן, גם מתנות הופכות להיות לא רלוונטיות ולכן אני חושב מחוץ לקופסא. פעם עשיתי לה תשחץ עם שמות החיבה שלנו או בפעם אחרת כתבתי לה מכתב המלצה שהבן שלנו דניאל חתום עליו, אני תמיד מחפש לעשות דברים קטנים ונחמדים ובעיקר אוהב את רויטל שהיא אהבת חיי ואישה חזקה ואמיצה".

 

אדוה ודודי חובה

אדוה ודודי חובה

"פתאום ראיתי את אדוה, ג'ינג'ית קטנה, יושבת בפינה עם מאוורר קטן"

אדוה ודודי חובה נפגשו בתחנת המשטרה ביפו. היא הגיעה עם חברה שעברה תאונה, הוא הגיע עם חבר שעבר אירוע דומה

אדוה ודודי חובה נשואים מזה 25 שנה והורים לשלושה ילדים. אדוה עובדת בסוכנות של בנק בפתח תקווה ודודי נהג אוטובוס בחברת דן בקווים שיוצאים מהעיר. איפה הם נפגשו? בתחנת המשטרה, למרות שאף אחד מהם לא היה מעולם שוטר.
"זה היה בשנת 1992, בדיוק השתחררתי מהצבא", מספרת אדוה. "בצבא שרתתי ביפו והכרתי היטב את המקום. חברה שעברה תאונת דרכים, ביקשה ממני שאגיע איתה למשטרה על מנת שהיא תגיש תלונה. הגענו לתחנה, זה היה קיץ, היה מאוד חם. ישבתי עם מאוורר קטן עם בטריות על הספסל ואני רואה שנכנסים שני בחורים צעירים, אחד ג'ינג'י גבוה והשני שחרחר יותר ונמוך. אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. הם דיברו ביניהם ואז השחרחר מתחיל איתי. באותו רגע, החברה שלי יצאה מהחדר ואמרה לי בואי הולכים. נתתי לו את הטלפון שלי ולאחר מכן נפגשנו ביפו ויצאנו לבלות".
דודי מספר מה הוא זוכר: "הגעתי למשטרה עם חבר שעבר תאונה ופתאום ראיתי את אדוה, ג'ינג'ית קטנה, יושבת בפינה עם מאוורר קטן, ואני אומר לחבר שלי 'שמע זו נראית לי מאוד מאוד', והוא אומר לי 'גש לדבר איתה', ואני אומר לו 'אתה יודע מה אני הולך'. ניגשתי לדבר איתה ותוך כדי כך חברה שלה יוצאת מהחדר ואומרת לה 'בואי הולכים'. אמרתי לה שתשאיר לי טלפון והחברה שלה אומרת לה 'בשום פנים', ואני אומר, זה רק טלפון. לבסוף אדוה השאירה לי מספר וכל השאר היסטוריה".
הדייט הראשון של השניים היה באזור יפו העתיקה. כעבור שלוש שנים הם התחתנו. "סיפרתי לה את הסיפור על סלע האנדרומדה וכנראה הידע שלי הרשים אותה", אומר דודי בחיוך. אדוה מוסיפה: "הגענו כל אחד לפגישה ברכב נפרד. אני בדיוק נפרדתי ממישהו וזה היה מבחינתי להעביר את הזמן. אני הגעתי עם רכב שנראה יוקרתי ובמשטרה ישבתי עם מאוור ביד של 2.5 שקלים ודודי היה בטוח שתפס בחורה עם כסף. בסך הכל באתי להעביר את הזמן ובאוגוסט אנחנו חוגגים 25 שנה".
אחד הדברים איתם היו צריכים להתמודד בני הזוג הצעיר בתחילת הדרך, היה שדודי הגיע ממשפחה מסורתית ואדוה מבית חילוני. "לא הייתי יוצאת איתו אם הייתי יודעת שהוא מסורתי", היא מספרת היום. "ידעתי על זה רק בדיעבד וזה היה כבר מאוחר מידי. לפני שהתחתנו עשינו הסכם מבחינת הדת וחינוך הילדים. סיכמנו מה הקווים המנחים ואנחנו שומרים עליהם עד היום. אנחנו לא נוסעים בשבת ולא מדליקים אש בשבת. אנחנו לא מדליקים אש בחגים, אלא אש מאש. טלוויזיה וחשמל יש בשבת והבית כשר ויש הפרדה בין בשר לחלב והילדים למדו בבית ספר חילוני", היא מספרת. היא מציינת שמבחינתה לבלות את השבת עם המשפחה זה הרבה יותר כיף: "אנחנו עושים קידוש בשישי ושבת זה זמן איכות שלנו".
אתם חוגגים את הוולנטיין?
"לא, כי הוא היה נוצרי. אבל אנחנו מאוד רומנטיים. הוא שר לי שירים ושולח לי הודעות אהבה וכל שיחת טלפון מתחילה בחמש דקות של כמה הוא אוהב אותי וכמה אני יפה ולמרות הזמן שעבר, זה לא מרגיש לנו כמו 25 שנה".
ושניהם מדגישים ביחד: "כל יום אנחנו אוהבים אחד את השני יותר".

תגובות

אין תגובות

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"מלאבס - פתח תקוה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר