רעות אופק. צילום גיל דור

"עם כל ידיעה קשה על עוד מקרה אונס אני מרגישה פיזית איך הוא שוב ושוב קורע ממני את הבגדים"

בילדותה היא חוותה אלימות קיצונית. לפני חמש שנים עברה ניסיון אונס. רעות אופק, שפתחה את קבוצת הוואטסאפ "מי ערה? פתח תקוה" מתארת את סיפור חייה, את ההתמודדות עם הטראומות ואת מטרת הקבוצה שפתחה אליה מצטרפות גם ילדות בנות עשר

פורסם בתאריך: 11.9.20 09:03

בימים אלה, בעקבות האונס המחריד באילת, מקרי האלימות הקשים נגד נשים, והחשש הגדול של נשים רבות להסתובב לבד בשעות מאוחרות, הוקמו ברחבי הארץ קבוצות וואטסאפ רבות שנקראות 'מישהי ערה?'. המטרה היא לתת מענה לנשים ונערות שהולכות בעיקר בשעות הערב והלילה, וללוות אותן, בעיקר טלפונית.
גם בפתח תקווה נפתחו קבוצות כאלה. את הקבוצה הראשונה בעיר אשר בעקבותיה נפתחו קבוצות נוספות, פתחה רעות אופק, בת 33, תושבת העיר, שלא יכלה להישאר אדישה למה שמתרחש בארץ. לאופק סיפור חיים לא פשוט. היא עצמה התמודדה עם מקרי אלימות קשים בילדותה. בהמשך חייה, בשנת 2015, כאשר התאמנה לקראת ריצת מרתון, התנפל עליה אדם זר מאחור וניסה לאנוס אותה. היא הצליחה להדוף אותו לאחר מאבק, אך את הטראומה היא עדיין לא הצליחה להדוף מחייה.
רעות מספרת בקבוצת הוואטסאפ את סיפור חייה. השבוע היא הופתעה לגלות שבסיפור נעשה שימוש בקבוצות וואטסאפ נוספות שנפתחו. "פתחתי את קבוצת הוואטסאפ "מישהי ערה?" מתוך צורך שיש לי לספק הגנה לנשים ונערות העלולות להתמודד עם הטרדות מיניות והטרדות בכלל", היא מספרת. "ממש התרגשתי לראות שקבוצות וואטסאפ נוספות נפתחו בערים ברחבי הארץ וזה מחמם את הלב שנשים מחליטות לעזור אחת לשנייה ולספק לעצמן מקום בטוח".
ואיך את מרגישה עם זה שהעתיקו את הסיפור האישי שלך בקבוצות אחרות?
"אם הסיפור האישי שלי עבר לאחרות ויכול להציל אפילו אישה אחת- אשרני".

רעות אופק. צילום גיל דור

# # #
בשיחה עם מלאבס השבוע היא מספרת על ההחלטה לפתוח את קבוצת 'מישהי ערה? פתח תקווה' ומספרת על הקשיים וההשלכות איתם היא מתמודדת מאז ילדותה. "זה קרה כשהייתי בערך בת שנה וחצי בזמן שהתגוררנו בעיר אחרת", היא חוזרת לאותו יום ששינה את חייה, היום בו ניסה אביה לרצוח את אמה, שנשארה בחיים. "אני זוכרת שאבא שלי הפיל את אמא שלי על רצפת המטבח ושיסף את גרונה בסכין לנגד עיניי. אני זוכרת איך הוא הפיל אותה על הרצפה, איפה אני ישבתי במטבח וצרחתי בבכי ואפילו מה הם לבשו. אנשי מקצוע טוענים שהזיכרון מתחיל בדרך כלל אצל ילדים שגדלים בסביבה נורמטיבית, לקראת גיל שלוש, ועצם זה שאני זוכרת את המקרה בצורה יחסית מפורטת מעיד על עוצמת טראומה מאוד קשה, שבעקבותיה אני סוחבת נזקים והשלכות לאורך כל החיים. אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת, אני מתעוררת בלילות בצרחות אימה ולפעמים גם הקאות מרובות. אני יכולה להסתובב במקום מאוד רועש, רחוב או קניון, ואם למשל יש ילד שבוכה, המוח שלי מכבה את כל הרעשים מסביב ואני שומעת רק את הבכי של הילד. הבכי שלו יכול להיות מסיבות שונות ולא בטוח שמתעללים בו כמו ש"הטייס האוטומטי" בראש שלי אומר לי, ואחרי ש"הטייס האוטומטי" שלי מופעל מתחילה העבודה היומיות שלי שהיא לא פשוטה – לנתק את הקולות האוטומטיים האלה ולהזכיר לעצמי שאצל תינוקות שטרם למדו לדבר – בכי הוא צורת תקשורת, כי נפל המוצץ / כי הצעצוע רחוק / כי הם רעבים או עייפים. מדובר בעבודה יומיומית לשלוט ולנהל את הפוסט טראומה ולא לתת לה לנהל אותי ואת שגרת יומי. מה שנשאר לי זה רק לחיות עם הטראומות, עם הקשיים וההשלכות שהן מביאות איתן ובעבודה יומיומית בכל רגע נתון במהלך היום – לשלוט ולנהל את הפוסט טראומה. להזכיר לעצמי בכל רגע שהפוסט טראומה מרימה את הראש שהכל בסדר, לנשום ולהישאר רגועה ולדעת שתיכף התחושה הלא נעימה תעבור".

רעות אופק. צילום גיל דור

# # #
מתוך הכאב, מתוך סיפור חייה הלא פשוט, ההשלכות איתן היא מתמודדת לאורך השנים וצמיחתה מתוך המשברים והטראומות שעברה, היא מעבירה הרצאות בנושא ומספרת את סיפורה האישי, מתארת איך היא צמחה וצומחת מתוך כל המורכבות הזו. לאורך השנים היא מתנדבת רבות עבור משפחות קשות יום, נשים מוכות, ילדים מוכים, ילדים ונוער בסיכון וכאמור בימים אלה החליטה גם לפתוח את קבוצות הוואטסאפ המקומית 'מישהי ערה? פתח תקווה'.
"מתוך הטראומות שעברתי והשברים אליהם הנפש שלי התנפצה פעם אחר פעם חשבתי מה אני, אזרחית קטנה ופשוטה, יכולה לעשות כדי לנסות לעזור לנשים אחרות שלא יחוו את הטראומות האלה, איך אני יכולה למנוע ממישהי חיים של סבל עם פוסט טראומה, והחלטתי לפתוח את הקבוצה", מסבירה רעות. "הקבוצה הזו הוקמה עבור נשים, אימהות ונערות תושבות פתח תקווה לאור המקרים הקשים נגד נשים בישראל. המטרה להיות איתן כשהן הולכות לבד בדרכן הביתה או לכל יעד וחוששות או מרגישות לא בטוחות וזקוקות לתמיכה. זה יכול להיות בשעות החשיכה, אך לא רק, כי לצערי מקרי אונס ורצח נשים מתרחשים גם בשעות היום. הן יכולות לשלוח הודעה בקבוצה ומישהי תשיב לה מיידית ותהיה איתה בקשר רציף עד שתגיע בבטחה ליעדה. אני מקווה שלא יהיה בכך צורך, אך במידה ומישהי נמצאת במצוקה גדולה ויש צורך, חברות הקבוצה יוכלו להזעיק סיוע של כוחות הביטחון עבורה כאשר לתוקף אין מושג מכך מה שמגדיל גם את הסיכוי שייתפס בזמן אמת ולא יימלט מדין".
את בעצמך עברת ניסיון אונס בשעת לילה מאוחרת.
"נכון. זה היה בשנת 2015, התאמנתי לקראת המרתון הראשון שלי וקצת אחרי חצות, כאשר חזרתי מאחד מאימוני הריצה שלי, התנפל עליי איש זר. באופן מאוד עצוב אני נאלצת לומר שלמזלי, כמי שחוותה מקרי אלימות בילדותה, יש לי אינסטינקטים של חיה, הגבתי במהירות על אף שלא שמעתי אותו מתקרב מאחוריי. אני כבדת שמיעה, איבדתי שמיעה בשירותי הצבאי ואני נעזרת במכשירי שמיעה כיום, אבל בהוראת הרופאים אני לא רצה עם מכשירי השמיעה. נאבקתי בו תוך שהוא מכה אותי קשות, נוגע בגופי וקורע ממני את בגדיי, לא ויתרתי ואני זוכרת שהדקות האלה נראו כמו נצח מול אדם זר שפיזית גדול ממני פי שניים. את הרוע שהיה לו בעיניים אין מילים שיתארו. אחרי כמה דקות של מאבק כואב, מפחיד וקשה, הצלחתי לברוח ממנו ובריצת אמוק ברחתי הביתה".
היא מציינת שזה קרה ברחוב מאוד מרכזי ברמת גן, העיר בה גרה אז. "לימים הבנתי שאם זה קרה שם, זה יכול לקרות בכל מקום", היא אומרת.
איך זה משפיע עליך ביום יום?
"זה משפיע מאוד. האירועים המחרידים עליהם אנו שומעים לאחרונה מנפצים אותי לרסיסים. עם כל ידיעה קשה על עוד מקרה אונס אני מרגישה פיזית איך הוא שוב ושוב ושוב קורע ממני את הבגדים, מכה אותי, אני מתעוררת בלילה כי הזוועות האלה חוזרות אליי בחלומות וזה נורא. זה פשוט נורא לחיות ככה, אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת וההשלכות והנזקים שאני סוחבת ממקרה זה וממה שעברתי בילדותי, ילוו אותי עד יומי האחרון. מאוד קשה לחיות כך. מבחינתי ועבורי זה רצח. הגוף שלי חי אבל הנפש שלי מתה לאור מה שעברתי וחוויתי בתור ילדה, ובמקרה הניסיון לאונס שעברתי ברחוב. אני צריכה בכל יום מחדש להתמודד עם ההשלכות והנזקים. אין כוח בעולם שימחק את הטראומות ממה שעברתי, אני רק לומדת לחיות איתן. בכל פעם ששומעים על הורים מתעללים או מקרה אונס – הנפש שלי מתה פעם נוספת, ולמחרת זה שוב לקום ולנסות להתמודד, להמשיך לחיות ולא לתת לטראומות לנצח אותי. זה לופ שאני לא מאחלת לאף אחת או אחד לחוות".
ולכן החלטת לפתוח את הקבוצה?
"כן. רוב הנשים קופאות בסיטואציה כזו. לי יש אינסטינקטים כמו של חיה, אבל למרבית האנשים אין את זה והרבה נשים קופאות ומשתתקות מרוב פחד. לכן זו קבוצה שנועדה לתת ביטחון לנשים ולסייע בשעת הצורך. הקבוצה מוגדרת כקבוצת חירום ומשכך יש לה כלל אחד ברור מאוד – אין לפרסם שום דבר , ודאי לא פרסומות, שאינו רלוונטי לקבוצה, כלומר מלבד התראה על מצוקה ומענה למצוקה של מי מחברות הקבוצה, אין לכתוב שום דבר. אני אוכפת את הכלל הזה בצורה מאוד מאוד קפדנית מאחר וכמו שידוע לכולנו, רובנו משתיקים את רוב הקבוצות בוואטסאפ, ולא חסרות לאף אחד קבוצות כאלה – של הכיתה, הגן, העבודה, השכונה ועוד. כקבוצת חירום התראת הודעה בקבוצה עלולה להבהיל ולסמן ליתר חברות הקבוצה שמישהי מאיתנו זקוקה לסיוע ושעלינו להגיב מיידית. אני לא רוצה שחברות הקבוצה ייבהלו מהודעה באמצע הלילה יקומו משנתן כדי לסייע ויגלו שזו פרסומת או עניין לא רלוונטי, וכן אני לא רוצה שיקרה חלילה מצב בו יש קריאת אמת והחברות מתעלמות ממנה בהנחה שזו עוד הודעה לא רלוונטית או לא דחופה. למרות שהדגשתי את זה הן בפוסט בפייסבוק והן בהגדרות הקבוצה, עדיין נכנסות נשים במטרה לפרסם דבר זה או אחר והן מוסרות מיידית. חטפתי על זה כבר לא מעט אש ואפילו קללות ודברי נאצה כי הסרתי נשים שפרסמו הודעות לא רלוונטיות. אין לי בעיה עם זה. אם כדי לשמור על מרחב בטוח ומוגן לנשות העיר פה ושם אקבל קללות, אספוג את זה, ובלבד שלא נפספס מקרה של נערה או אישה במצוקה ונדע עליו רק למחרת בבוקר כשהטראומה קרתה ועוד אישה נפגעה".

רעות אופק. צילום גיל דור

# # #
הקבוצה הראשונה כבר התמלאה ורעות פתחה קבוצה נוספת. "אני תושבת פתח תקווה, כרגע פועלת במסגרת מה שביכולות שלי. אשמח ללוות קבוצות במקומות נוספים בכל הארץ", היא אומרת. "אשמח לתת רעיונות ו/או ללוות, אולי אפילו נשים שלא צריכות אותי ימשיכו את הרעיון ויפתחו קבוצות אחרות. אני מקבלת בקשות הצטרפות מאימהות מודאגות ואפילו מילדות בנות 10, 12, כל כך קטנות, שכותבות לי שלעיתים הן חוזרות מחברות או מבית הספר אפילו, בשעות היום, ופוחדות ללכת ברחוב ולא יכולות להתקשר להורים 'כי הם תמיד עסוקים ועובדים'. בדיוק לשם כך הוקמה הקבוצה – אף ילדה, אף נערה ואף אישה, לא צריכה ללכת ברחוב בפחד. המצב הזה בו ילדה פוחדת לחזור מבית הספר הביתה בשעות הצהריים לא מתקבל על הדעת בשום אופן. ועבור כך אנחנו כאן, להוות מרחב מוגן ובטוח עבור ילדות, נערות ונשים לאורך כל שעות היום, בכל רגע נתון בו הן חשות מצוקה, פחד, חוסר בטחון, אנחנו כאן איתן ועבורן".
ומה המדיניות לגבי גברים?
"אומנם אנחנו יודעים שיש גם גברים נפגעי אלימות ו/או אונס, אך לצד זה יש גם אנשים שעלולים לעשות שימוש לרעה בקבוצה וגם זה יכול לקרות. את זה אני רוצה למנוע, מצב שחלילה ייעשה בקבוצה שימוש לרעה. בנוסף קיבלתי לא מעט הודעות מנשים שהביעו חשש וקושי גדול מנוכחות גברים בקבוצה, הן רוצות לדעת שהן מוגנות וזה לגיטימי לחלוטין בעיני. לינק ההצטרפות לקבוצה מופץ וגלוי ברשת על מנת שכמה שיותר נשים ונערות יוכלו להצטרף למרחב בטוח עבורן. הלינק והקבוצה לא מיועדים לגברים וכל גבר שמנצל את עובדת הלינק גלוי ומצטרף נחסם מיידית מהקבוצה. אני מבקשת מהם לכבד את המרחב הזה שנועד אך ורק לנשים מכורח המציאות בה אנו חיים. כל מספר שמצטרף נבדק באופן אישי וקפדני מאוד על מנת להבטיח שהקבוצה תהא מרחב בטוח, ככל הניתן, לנשים ונערות. "במידה ואני מזהה שהצטרף גבר לקבוצה הוא נחסם ומוסר מייד, כך גם במצב בו הצטרף מספר המעלה חשד באשר לזהות האדם מאחוריו – נחסם ומוסר עד לתום בירור".

מי שרוצה להצטרף לקבוצות של רעות – מוזמנת לשלוח לה הודעה בדף הפייסבוק הפרטי שלה:
(Reut BV (ofek


רוצים להיות מעודכנים בכל הנושאים החמים בפתח תקוה?

הורידו את אפליקציית "מלאבס" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "מלאבס" באייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"


אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    כל הכבוד לך..
    מציע להביא לחקיקה של סירוס אנשים שמבצעים אונס

🔔

עדכונים חמים מ"מלאבס - פתח תקוה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר