היום, יום רביעי, אמורה הייתה דניאלה גלבוע לחגוג יום הולדת 20 יחד עם החברים והחברות האוהבים והמשפחה החמה והאוהבת. אבל דניאלה נחטפה ומצויה בשבי החמאס כבר 173 יום יחד עם שאר החטופות והחטופים. דניאלה נחטפה על ידי מחבלי החמאס הרצחניים בשבת השחורה ומאז המשפחה, בן הזוג שלה רועי דדון והחברים, נאבקים להחזיר אותה הביתה. יום הולדתה יצוין היום בהפרחת בלונים צהובים, בשעה 17:00 בקניון הכיכר בכפר גנים. "לא מעט אנשים אשר מתגוררים בכפר גנים, רואים את התמונה של דניאלה ואפילו לא יודעים שהיא מתגוררת בשכונה, שאולי היא שכנה שלהם ולכן החלטנו לציין את יום ההולדת שלה ביחד", מספרת ענבר דדון, אמא של רועי, בן הזוג של דניאלה בשבע השנים האחרונות. "במפגש אמא של דניאלה, אורלי, תספר עליה, שני חברים שלה ממגמת המוסיקה בתיכון בן גוריון ישירו שיר שלה ולבסוף נפריח בלונים".
רועי, בן הזוג של דניאלה בשבע השנים האחרונות, מספר על התמודדות לא פשוטה. "כל אחד מקבל את האתגר שלו בחיים וזה האתגר שאני מתמודד איתו ומשתדל להעביר אותו על הצד הטוב ביותר, להפיק את הדברים הטובים גם מהדברים הרעים", הוא משתף. "אם אני אשב בבית ואבכה, זה לא יעזור. אני בנאדם רוחני ומאמין שאם אני אהיה שבור גם דניאלה תהיה שבורה ואני מעביר לה אנרגיות של חוזקה. אני מאמין שדניאלה יותר חזקה מכולנו".
דניאלה גלבוע, צילום באדיבות המשפחה
תחזיר אותנו לשביעי לאוקטובר.
"אני הייתי בבית כשהתחילה המתקפה, חזרתי מיציאה עם חברים ודיברתי עם דניאלה כל הלילה. היה לנו קשה לתקשר. אני רואה איך מפציצים את הדרום והמרכז ויודע שהיא נמצאת בסכנת חיים. זה הלחיץ אותי ברמות ובמשך שלושה ארבעה ימים הייתי מושבת ולא עשיתי כלום. לא אכלתי, לא ישנתי, לא התקלחתי, הייתי זומבי עד שחטפתי סטירה רוחנית והבנתי שאני צריך לתפוס את עצמי בידיים, בשביל שהיא תישאר חזקה".
איך אתה שורד?
"אני דואג להעסיק את עצמי כל היום. משתדל שתהיה לי מסגרת של שגרה שאני לא אפול בחזרה. אני כל יום לומד משהו ומתחזק נפשית ומנטלית, אני רואה כל יום בעולם הזה כמתנה. להיות בן זוג של חטופה זה קשה, ללא הקשר של להיות חזק. קשה מאוד אחרי שבע שנים של זוגיות מטורפת שפתאום לוקחים לך את הדבר שהכי חשוב לך בחיים, שתולשים אותה מהחיים שלך ואתה לא שומע ממנה, לא יודע מה היא מרגישה וחושבת וזה מאוד קשה".
רוצים להישאר מעודכנים?
אחד הדברים שרועי לא מסוגל לעשות זה לישון בחדר שלו, במיטה בה ישן עם דניאלה. כמעט חצי שנה, הוא ישן על מזרון בסלון. "אני לא מסוגל לגעת במיטה, כי זה תמיד היה מקום המפלט שלנו וגם כשהיינו בתיכון, זה היה המקום שבו היא הייתה מנחמת אותי והייתי מרגיש בו בטוח ועכשיו אני לא מסוגל להיות שם. משהו דוחף אותי החוצה מהמיטה ואני יודע שבפעם הבאה, אני אשן במיטה יחד איתה, אני לא יכול לישון בה בלעדיה".
בחודש דצמבר, כחודשיים לאחר שדניאלה נחטפה, התקיים אירוע הכנסת ספר תורה בבית כנסת בשכונת כפר גנים ג'. רועי ביקש את ידה וצעק 'דניאלה, התינשאי לי?", ולא השאיר עין אחת יבשה. "במהלך הכנסת ספר התורה, הרב בירך אותי ואמר שאני אציע לה נישואים ואבקש את ידה מההורים. אמרתי שהיא לא פה והרב אמר שאני אצעק לשמים והיא תשמע. זה היה אירוע מאוד מרגש, קצת ספונטני ומתוך כוונה אמיתית. בשנתיים האחרונות אני מת להתחתן איתה וקורא לה הסבתא של הנכדים שלי. אני מחכה לרגע שהיא תחזור ואני אציע לה באינטימיות שלנו".
אתה אופטימי?
"חד משמעית, אני סומך על בורא עולם ויודע שהוא לא מאכזב. אני מרגיש ויודע שהיא תחזור, אני לא יודע מתי זה יקרה, אבל זה יקרה. בינתיים מה שעושה לי טוב, זה לחזק אנשים. אנשים ששומעים את הסיפור מנסים לחזק אותי, אבל אני מחזק אותם ומבחינתי זה סוג של ייעוד".
דניאלה, היא בתם של אורלי ורן ואחותה של נועם. בני משפחתה מספרים על צעירה מלאת חיים, זמרת, יוצרת שכתבה והלחינה שרים רבים, שירים שהמשפחה פועלת לסיומם ופרסומם. התקשורת האחרונה עם דניאל הייתה בוואצאפ ביום שבת ה-7.10, אז עדכנה את המשפחה על כך שהם שומעים יריות וקולות פיצוצים ושיש במקום מחבלים. מאז אבד איתה הקשר. בהמשך, הצליחה המשפחה לזהות את דניאלה על פי החולצה שלבשה באחד הסרטונים. מאז לא נחים בני המשפחה לרגע. לצד ההתמודדות הקשה והמורכבת הם עסוקים במאמצים גדולים לנהל קמפיין לשחרורה ולשחרור כל החטופות והחטופים.
