סופר אמא

"כמה ימים לאחר הפסקת ההיריון היקר הזה, מצאתי עצמי נוסעת ברכב, לא מאמינה שאני צריכה להתחיל הכל מחדש.אבל אז קרה לי משהו מדהים". מאירה ברנע גולדברג מארחת את גינת רוגל ואת סיפורה יוצא הדופן

יש אמהות שאמרו לי שהן היו מעדיפות להיות אמהות לילדים בעלי נכות בולטת לעין, כי אז מבינים מיד את הקושי ולא מעיזים לשאול שאלות מיותרות, ואילו אצל אוטיסטים לרוב אין לכך ביטוי חיצוני

קשה לי. באמת שאני לא מסוגלת להתמודד עם כל כך הרבה שינויים טכנולוגים בחיי. אני משתדלת, אבל בכל מקרה יש דבר אחד שלעולם לא יהיה דיגיטלי אצלי

אני לא שוכחת איך העלבתי פעם חברה של אמי ביום ההולדת שלי. ואבישי הוא ילד בן 8, על הרצף האוטיסטי, שאומר את מה שהוא חושב בלי לקחת בחשבון את ההשלכות. סיפור עם סוף מרגש

הבעיה אצלי היא שלא משנה איזה רגש עולה בי, מיד זה מתקשר איכשהו לאוכל ואין לי ממש מושג איך אפשר להפסיק עם זה

אני חושבת שמגיעות לנו הצגות ילדים טובות יותר. אבל מצד שני, גם אנחנו כקהל לא נותנים תחושה שצריכים להתייחס אלינו ברצינות

מגיל צעיר הבנתי שהמוח שלי לא קולט פרטים בסיסיים בחשבון ולח הכפל הפך בשבילי ללוח האימה. להורים שלי זה אף גרם לקחת אותי לאבחון. חושבים שמשהו השתנה?

מה זה שלוש, שאלתי. "חמודה, אל תיבהלי, אבל נראה שחבל הטבור כרוך סביב הצוואר של העובר שלוש פעמים". זה היה 24 שעות אחרי שהאחות בקופת חולים התעקשה שאסע לבית החולים, ובכך הצילה לי את ההיריון

המשפט "ברוך שלא עשני אישה" קצת מוגזים, אבל לפעמים בא לי להיות גבר. לצאת החוצה גם בשתיים בלילה לאימון בלי לפחד, לשמוע על נשים שהוטרדו ולא לחשוש שזה עלול לקרות גם לי

הפקידה שצרחה על הקשיש, הרופא שהתעצבן עלי. למה חזרתי מזועזעת מביקור בסניף קופת חולים בעיר

גם מבחני תרגול לקראת מבחן מחוננים מנסים למכור לנו. סליחה, זה לא משהו שכל אחד אמור לקבל ממשרד החינוך?!

אני מדברת אל אלוהים מאז שאמא שלי הייתה קוראת לנו להדליק נרות שבת. שואלת, מבקשת, מבטיחה

אבישי חזר מבית ספר עם המון שאלות ולא בהכרח ידעתי מה לענות. הייתי בת 17 כשיצחק רבין נרצח. הייתי בטוחה שמשהו גדול יתרחש כאן בעקבות הרצח, שמישהו יתעורר

כשהייתי ילדה קטנה ישבתי מפוחדת בשיעורי תורה. השם המפורש של אלוהים הפחיד אותי. ולמה נזכרתי בזה עכשיו? גם זה קשור לאבישי

אני משוטטת לא מעט באתרי גיוס המונים, ולא מזמן נתקלתי בסיפור כואב על בית ספר לילדים אוטיסטים. וגם במקרים אחרים, שונים לגמרי, של גיוס לספר, סרט, או אלבום, אני נהנית להיות חלק מהיצירה

בשנים הראשונות שלו אבישי בחר ברביות, כלי מטבח בצבע ורוד ואת אופסי דייזי. לא ניסיתי לשנות את זה, למרות התגובות של הסביבה

לשנוא, לקלל, לעקוף בתור, ללכלך. יום הכיפורים עבר, אז העם, טוב, רובו של העם, חוזר לשגרה

לכבוד יום הכיפורים, אני מגישה לכם את לקט המעשים המעצבנים ביותר בפייסבוק. לגזור, לשמור, לבקש סליחה ולהשתדל לא לחזור עליהם שוב!