סופר אמא

חודש אחד כבר מאחורינו ונותר עוד חודש שלם של חופש. אחרי הבריכה, הים, עוד קצת בריכה וקייטנת “סבא סבתא” יש הרבה אירועים מגניבים שאפשר לקחת בהם חלק. קבלו אותם

במשך שנים דאגתי להסתיר מאבישי כל דבר רע, מסוף של סרט ועד אירוע בחדשות. עד שהוזמנו לסרט בסינמטק, ואי אפשר היה לברוח. ואז התברר לי שהוא כל הזמן ידע

מהגור ששרט אותי, דרך החתול שלא זז ממכסה המנוע, עד האלרגיה החריפה, וכמובן אי אפשר בלי כראמל. הסיפור הדרמטי ורב התהפוכות של יחסיי עם החתולים

אצלי זה היה כך: חצי תעודה מעולה, וחצי תעודה נפילה. מזל שבתקופה שלי לא היה פייסבוק. ומזל שמאז זה השתנה

לפני שנה וחצי הבן שלי נדרס. היינו יחד במקום בטוח, בשדרה ללא מכוניות, ופתאום משום מקום הגיע ילד, שלדעתי עוד לא הגיע לגיל בר מצוה, רכוב על אופניים חשמליים והעיף את הבן שלי. רגע אחד זרקתי נייר לפח, וברגע השני ראיתי את אבישי (אז בן 7) נגרר על האופניים ועף הצידה כשראשו התמלא תוך שניות […]

טור אישי במוסף הארץ זלזל ביהירות ובבוטות בסופרים, סילף את המציאות והרגיז אותי. להלן תגובתי הזועמת

כמו בכל שנה, לקראת שבוע הספר אני שמחה לעשות לכם קצת סדר בבלאגן. 7,000 ספרים ראו אור השנה, קבלו המלצה לחמישה ספרי חובה

"כן" השבתי משועשעת. "ובאופן מוזר זה הראיון הכי מלחיץ שהיה לי אי פעם". מאירה ברנע גולדברג שאלה את עצמה את כל השאלות הקשות, בעיקר על איזכורו של אבישי בטורים שלה. ראיון בלעדי

בעל החומוסייה בצפון, נהג האוטובוס, הנער עם האופניים והאשה שמחמיצה לי פנים. ארבעה סיפורים על ארבעה אנשים

לא יודעת איך ולמה הרשיתי לעצמי, אבל מצאתי את עצמי מתערבת בשיחה של שתי חברות ומסבירה מדוע צריך ספרים לנשים בלבד

אלו היו ימים קשים, ימים בהם המשקל שלי דיכא אותי במיוחד, רגע לפני צילומים וימי חתימות. ואז באה נטע ברזילי וסידרה לי את החיים. מעכשיו היא המודל שלי

טור תודה למנהל בית הספר יד לבנים, ליועצת, למחנכת ולשאר הצוות רגע לפני שכבר לא אוכל לשתף את כולם במה שקורה בחייו של אבישי

קשה לי לשכנע שהספר החדש שלי הוא לא על חמותי. אז לכל מי שחושב כך כדאי לקרוא כאן את מה שיש לי לספר. במילה אחת: זכיתי

האסימון נפל לי כשאבישי אמר: "הצעתי לה את הכסף שלי כי אני לא צריך אותו". ידעתי שאני צריכה לעשות משהו בנדון

חמי, אהרון, אחרי התלאות שעבר, מעריך באופן שונה לגמרי את יום העצמאות ואוהב את המדינה בכל ליבו. אני אוהבת להיות בסביבתו ביום העצמאות ולספוג זאת

כשאבישי נולד לא יכולתי עוד לשאת את זוועות השואה ואת המחשבות מה היה לו חיינו באותם ימים אפלים. הפסקתי לקרוא ולראות סרטים בנושא

אני יודעת שעבר חודש, אבל רק עכשיו אני מרגישה צורך לכתוב על זה, על מה שעומד מאחורי היום הזה ועל הקשר לכך שפעם היה לנו כאן את יום האם

לפחות לפי החברות שלי, אצל אלו שלא אוהבים חגים, פסח נחשב לשנוא מכולם. אז ביררתי למה, וגיבשתי צרור עצות לחג יותר רגוע ומהנה