סופר אמא

המתנה המושלמת לפסח. המלצות על חמישה ספרים שיעשו את החג לכם או למי שיקבל אותם מכם

בשבוע הבא תתחיל חופשת הפסח לילדים. ריכזתי עבורכם המלצות להצגות ואירועים מעניינים שיעזרו לכם להעביר את החג בכיף:

לחלק מהאוטיסטים יש קיבעונות קשים בתחום האכילה, לכן םפסח הוא חג בעייתי מאוד עבורם

הרבה פעמים בפורים, הורים שוכחים מה זה להיות ילד. שוכחים את ההתרגשות. החיים הפכו אותם לרציניים, לציניים

ממוטטת נפשית ובוכה, החלטתי לפני כמה שנים שיותר לא אקרא ספרים שעוסקים באוטיזם. עד שהגיע הספר ששינה הכל, "ילד קוביות", שכתב אבא לילד אוטיסט

במקרה, ממש במקרה, צפיתי בתוכנית בוקר. וממש במקרה, התראיינה אישה שהסבירה מה היא לא מוכנה לעשות בשביל הנכדים שלה

עתליה לא הייתה סתם "הספרית שלי". היא הייתה חברה טובה. אני לא יודעת אם היא בכלל הבינה עד כמה היא הייתה משמעותית בחיי. אני לא מצליחה להבין איך חיים בעולם שבו היא לא נמצאת יותר

"כמה ימים לאחר הפסקת ההיריון היקר הזה, מצאתי עצמי נוסעת ברכב, לא מאמינה שאני צריכה להתחיל הכל מחדש.אבל אז קרה לי משהו מדהים". מאירה ברנע גולדברג מארחת את גינת רוגל ואת סיפורה יוצא הדופן

יש אמהות שאמרו לי שהן היו מעדיפות להיות אמהות לילדים בעלי נכות בולטת לעין, כי אז מבינים מיד את הקושי ולא מעיזים לשאול שאלות מיותרות, ואילו אצל אוטיסטים לרוב אין לכך ביטוי חיצוני

קשה לי. באמת שאני לא מסוגלת להתמודד עם כל כך הרבה שינויים טכנולוגים בחיי. אני משתדלת, אבל בכל מקרה יש דבר אחד שלעולם לא יהיה דיגיטלי אצלי

אני לא שוכחת איך העלבתי פעם חברה של אמי ביום ההולדת שלי. ואבישי הוא ילד בן 8, על הרצף האוטיסטי, שאומר את מה שהוא חושב בלי לקחת בחשבון את ההשלכות. סיפור עם סוף מרגש

הבעיה אצלי היא שלא משנה איזה רגש עולה בי, מיד זה מתקשר איכשהו לאוכל ואין לי ממש מושג איך אפשר להפסיק עם זה

אני חושבת שמגיעות לנו הצגות ילדים טובות יותר. אבל מצד שני, גם אנחנו כקהל לא נותנים תחושה שצריכים להתייחס אלינו ברצינות

מגיל צעיר הבנתי שהמוח שלי לא קולט פרטים בסיסיים בחשבון ולח הכפל הפך בשבילי ללוח האימה. להורים שלי זה אף גרם לקחת אותי לאבחון. חושבים שמשהו השתנה?

מה זה שלוש, שאלתי. "חמודה, אל תיבהלי, אבל נראה שחבל הטבור כרוך סביב הצוואר של העובר שלוש פעמים". זה היה 24 שעות אחרי שהאחות בקופת חולים התעקשה שאסע לבית החולים, ובכך הצילה לי את ההיריון

המשפט "ברוך שלא עשני אישה" קצת מוגזים, אבל לפעמים בא לי להיות גבר. לצאת החוצה גם בשתיים בלילה לאימון בלי לפחד, לשמוע על נשים שהוטרדו ולא לחשוש שזה עלול לקרות גם לי

הפקידה שצרחה על הקשיש, הרופא שהתעצבן עלי. למה חזרתי מזועזעת מביקור בסניף קופת חולים בעיר

גם מבחני תרגול לקראת מבחן מחוננים מנסים למכור לנו. סליחה, זה לא משהו שכל אחד אמור לקבל ממשרד החינוך?!