בשכונת עמישב ביכו בשבוע שעבר את לכתו של אחד מוותיקי ומייסדי השכונה, חיים (כליל) דרשן הכהן. דרשן הכהן ז"ל הוא גם אביו של המועמד לראשות העירייה לשעבר, עו"ד אורי דרשן הכהן. הוא הלך ביום חמישי האחרון לעולמו כשהוא בן 88, לאחר שסבל בשנים האחרונות מבעיות רפואיות.
דרשן הכהן נולד באיראן ב-1935 והיה צאצא לראשי הקהילה היהודית בכפר נובאנדגון. הוא התייתם מאביו בגיל ארבע וכבר בגיל שבע התחיל לעבוד בטהרן על מנת לפרנס את אמו ואחיותיו (אחיו היו גדולים והיו עם משפחותיהם). ב-1951 הוא עלה לארץ והתיישב עם משפחתו בבית שאן, שם עסק כבר בגיל צעיר בעבודות בניין ותפסנות, כשבין היתר אף לקח חלק פעיל בבניית הכור בדימונה.
כעבור כשנתיים עברה משפחתו לעמישב. באותה תקופה עמישב הייתה עדיין מעברה. "אבא שלי היה ממובילי שיקום שכונת עמישב עוד כשהיה בה בעיקר חול ולא מדרכות", מספר בנו אורי. "לפרנסתו הוא היה שוטף גם חדרי מדרגות ואני זוכר אותו רוכב על האופניים, עליהם אמר שהם הרגליים שלו".
ב-1967, בסמוך ללידתו של אורי, עזב חיים את תחום הבנייה והחל לעבוד כאב בית בבית הספר קיבוץ גלויות, תפקיד אותו מילא במשך כ-40 שנה בלי שלקח כמעט יום מחלה אחד. "הוא היה אב הבית המיתולוגי של בית הספר", ממשיך אורי. "הוא היה יד ימינה של המנהלת שעד לאחרונה הייתה מתקשרת אליו בחגים. היו ילדים שהיו רואים אותו בשוק ועזרו לו לסחוב את הסלים מרוב שהעריצו אותו ורחשו לו כבוד. אבא היה אדם פשוט, נעים הליכות, חייכן, עם הרבה חכמת חיים שאהב את הזולת, כולם כיבדו אותו והוא הקים משפחה לתפארת".
רוצים להישאר מעודכנים?
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
איזה אבא הוא היה?
"הוא היה מדור הנפילים של פעם. היום כבר אין הרבה אנשים בני גילו בשכונה. אני כמעט הייתי הילד הכי קטן במשפחה והייתי קרוב אליו מאוד. הוא תמיד התווה לי את הדרך בדרכו. למשל, בגיל הנעורים למדתי בפנימייה. אני ביקשתי ללכת לפנימייה, אבל הייתי ילד מפונק ואחרי כמה ימים ברחתי משם. אבא היה חסר השכלה פורמלית, הוא לימד את עצמו קרוא וכתוב, אבל הייתה לו חוכמת חיים גדולה. הוא אמר לי 'שב בבית כמה שאתה רוצה, שבוע, חודש, אבל תקבל החלטה'. אחרי כמה ימים אמרתי לו שאני חוזר לפנימייה. ככה זה היה החיים שלי. תמיד כשהייתי צריך לקבל החלטות חשובות, הייתי הולך אליו. הוא ידע להקשיב ולשאול אותי את השאלות הנכונות שיובילו אותי לכיוון הנכון. בזכותו הצלחתי בגדול. הוא התגבר על הרבה בחיים והיה אדם מאוד מעשי. הוא נולד בחודש השביעי וצחקו עליו שתמיד אצה לו הדרך, וככה הוא התנהג, תמיד רץ קדימה. הוא היה אבא אכפתי מאוד למשפחה, זה שרושם לבית הספר, הולך לאסיפות הורים".
"לא תיארתי לעצמי שנאבד אותו", ממשיך אורי. "בתפיסה האמונית שלי האמנתי שההורים שלי יישארו איתי לנצח. לא האמנתי שיקרה לו משהו. יום לפני הרופאים אמרו שזה קריטי. אבל כבר היו מצבים כאלה והוא תמיד יצא מהם. בבוקר שהוא נפטר, הוא קם מהמיטה והיה נסער, הרגענו אותו והוא היה נראה בסדר. עוד הספקתי להגיד לאחים שלי 'העיקר שאמרו מצב קריטי, ידעתי שהכל יהיה בסדר' והלכתי לעבודה. פתאום, אחרי שעה ומשהו שהייתי בעבודה, אחותי התקשרה ואמרה לי לחזור כי המצב התדרדר. לא האמנתי, לא תיארתי לעצמי שנאבד אותו".
אחת ממורות בית הספר קיבוץ גלויות ציינה: "חיים היה כולו לב זהב. הכרתי אותו כשלימדתי מדעים בבית הספר. הוא היה אדם צנוע, מיוחד, דואג, מתעניין ואוהב לעזור. הוא שימש דוגמה בשבילי, לא אשכח אותו אף פעם". גם האח שטיפל בו בבית החולים הגיע לנחם בשבעה וסיפר לבני המשפחה שהכיר אותו כתלמיד ושכל התלמידים אהבו אותו מאוד.
חיים ז"ל הותיר אחריו אישה, חנה, שישה ילדים, 21 נכדים ולמעלה מ-18 נינים.
יהי זכרו ברוך.
מערכת מלאבס משתתפת בצער המשפחה.
