נתי לוי | עוד זכורה לי ההליכה בשיירה של האחים עם אבא לבית הכנסת
זכורות לי ממש החוויות במשפחה לקראת חג הפסח כאילו זה היה אתמול. נתחיל במשטר החג שכבר כמעט שבוע לפני "קורבן" פסח בליל הסדר אנחנו היינו הקורבן שמורחק מזירת הבית מחשש לחמץ. ליל הסדר נראה ומרגיש כמו שבט יהודי עתיק שיצא ממש עכשיו ממצרים. דודים, נכדים, נינים, הרבה שמחה, הרבה חירות, הרבה מטעמים תימניים מחוייכים לגוף ולנשמה, אגדת פסח שמתנגנת בקולות חמים אסליים, חלק בעברית חלק בערבית, כמו בתימן.
בתקופת הקורונה מחד גיסא היה עצוב שכל אחד בביתו לא זז, ומאידך היה משהו קסום בשקט הזה, יותר אישי יותר קרוב, הכבישים שקטים. אני באופן אישי עברתי עם אשתי והילדים חג מיוחד ומרגש!
בליל סדר הקרוב אנחנו אצל חמותי ואמורים להתפנק על מאכלים וזמירות טריפוליטאים. מאכלים בולטים זה כל בישולי הבשר הטריפוליטאים, אני באופן אישי אכין בע"ה מרק בשר תימני לא מהעולם הזה בחיבוק של חילבה משגעת של אמא גליה. כידוע פתות במרק תימני הוא חובת היום, ואם ייעדר מהשולחן זה גובל בעוון פלילי ולא כדאי!!
נתי לוי, צילום אדיר פאדוני
עוד זכורה לי ההליכה בשיירה של כל האחים עם אבא, לבית כנסת תימני עתיק שנבנה לפני כשישים שנה. הלבוש החגיגי, ההכנות בדרך לזמירות, מי ישיר פיוט זה ומי ינגן מנגינה אחרת … ממש כמו חזרה לפני הופעה מיוחדת. זכורה מאוד החזרה מבית כנסת, כשפני כולנו מוארים באור חג חירות מיוחד להפליא, ואז המפגש עם הסבתות, האימהות, הדודות, עם כל האיחולים והברכות. זה היה מעין גן עדן עלי אדמות. ואז מתיישבים ברוגע סביב שולחנות ערוכים כל טוב גשמי ורוחני כאחד.
לאחר שטעמנו מכל המטעמים הגיע זמן האפיקומן. ווואוווו … זו היתה דריכות מוחית מהגבוהות ביותר, כי הפרסים אצלנו היו רבי ערך… ובכלל גם תחרות מי בולש הכי חנון. לאחר שנמצא הזוכה המאושר התקרבנו כבר לכוס רביעית כשכבר הראש ממש "יושב" על הכתפיים טוב, ואז מסיימים את ה"הלל' לבורא עולם, וזהו כבר ברכת המזון, כשבעצם אתה כבר מרגיש מעכשיו געגוע מתוק לליל הסדר הבא כי זה לילה רוחני ענקי בשנה. הרגשה עילאית ובלתי מוסברת.
נהגנו (למי שנשאר בו כח) לשבת ככה כמו מלכים על כסתות וכאלה, ולקרוא את "שיר השירים" בנעימת געגוע לבית המקדש, אשר חיבר שלמה המלך החכם באדם ע"ה … חבל שאין לפחות פעמיים בשנה כזה…
# נתי לוי הוא זמר ויוצר.
דקלה אליהו | זה יהיה מרגש אחרי תקופה בה לא חגגנו את פסח ביחד
פסח הוא החג שהכי אהבתי כילדה. בליל הסדר היינו מתכנסים כל המשפחה המורחבת אצל סבתי, השולחן היה ארוך מאוד וערוך חגיגי לפחות ל-40 אנשים. ריח הבישולים המסורתיים היה באוויר. אני זוכרת שלמרות שקריאת ההגדה הייתה אורכת יותר משעה, כל אחד חיכה לתורו כדי לקרוא בהגדה. הסברים ושאלות על חג הפסח הופנו אלינו הילדים והדובדבן שבקצפת היה הגעתו של אליהו הנביא, תפקיד שגילמה אימי שהייתה נכנסת לחדר בהפתעה מחופשת עם זקן לבן. כשאנו הילדים היינו מפנים מבטנו אליה אבי היה שותה מצדו השני של השולחן מהכוס של אליהו הנביא. ההתרגשות סביב ההצגה הייתה רבה וזכורה לי עד היום.
בקורונה חווינו ליל סדר שונה מאוד ממה שאנחנו רגילים, ובמקום להיפגש עם ההורים, הדודים, האחים והאחיינים, ערכתי את ליל הסדר בביתי עם ילדיי ובעלי לשעבר. חייבת לציין שעל אף שבתחילה היה קצת מוזר לראות שולחן ערוך לחמישה בלבד, עדיין לא פסחנו על שום מנהג, קראנו את כל ההגדה, בירכנו ושרנו ואפילו החבאנו את האפיקומן לילדים ששמחו לחפש ולמצוא. הדבר המפתיע היה שבסוף הערב הילדים ציינו שזה היה הפסח שהם הכי נהנו בו וגם אני הרגשתי את האווירה המיוחדת שהייתה באוויר.
דקלה אליהו צילום סלי פרג' לוי
השנה אחגוג את ליל הסדר שוב על פי המסורת רבת השנים שלנו, עם כל המשפחה המורחבת, ילדיי, ההורים, האחים, הדודות והדודים. יהיה בזה משהו מרגש מאוד אחרי תקופה ארוכה שלא חגגנו את פסח יחד.
המאכל המסורתי שעובר אצלנו מדור לדור ואהוב עלי נקרא קובבס – קובות עשויות קמח מצה ממולאות בבשר שסבתי הייתה מכינה בעבר והיום אמא שלי מכינה.
למי אני הכי מתגעגעת בפסח? לסבתי אסתר שלא איתנו כבר 19 שנים, בשבילי היא מסמלת את חג הפסח של פעם.
# דקלה אליהו היא מנהלת מכללת פתח תקוה
רפאל חתוכה | מאז ועד היום ליל הסדר הוא עבורי השיא של החיבור המשפחתי
ראש העין שנת 1960, אני ילד בן חמש, ליל הסדר מתקרב, ואני בהתרגשות גדולה לפגוש את כל המשפחה, הדודים והדודות שלי ובני הדודים. מאז היותי ילד ועד היום ליל הסדר בשבילי הוא השיא של החיבור המשפחתי והקשר לאבותינו הקדומים. לאבי צדוק חתוכה ז"ל, תשעה אחים ואחיות שכמעט כולם הלכו לעולמם, וליל הסדר נערך בביתה של סבתא ג'אליה חתוכה, אימו של אבי בשיכון ג' (כיום רחוב שבזי) בראש העין. בליל הסדר השתתפו כ-70 בני המשפחה, בנים, בנות נכדים, נינים ואורחים נוספים.
לאחר תפילת ערב החג בבית הכנסת, כל המשפחה הייתה מתכנסת לשולחן ליל הסדר החגיגי שהיה מכוסה במפות לבנות. לאחר יום שבו כמעט ולא אכלנו כלום, הסקרנות שלנו הילדים הייתה מה יש מתחת למפות הלבנות. עורך הסדר היה סבא עובדיה ז"ל, שמתחיל לקרוא בהגדה על פי נוסח תימן ולאחר מכן כולם מצטרפים בקריאת ההגדה. הילדים הקטנים היו קוראים בע"פ את "מה נשתנה…" בערבית תימנית: "מַא כֲבַּר הַדֵהּ אַלַּילַהּ מִן גֲּמִיע אַלֲּיַאלִי", שזה בעברית, מה שונה הלילה הזה מכל הלילות. הילדים הקטנים שלא הבינו ערבית תימנית, היו משבשים את המילים והמבוגרים היו מתגלגלים מצחוק מהטעויות של הילדים. הילד שקרא את כל השיר בערבית היה מקבל פרס, ביצה קשה.
רפאל חתוכה
ארוחת הערב שכולם חיכו לה הייתה ה"פתות", שזה מצות שבורות מבושלות במרק תימני עם בשר, חילבה וסחוג והמון לימון. לצד זה אכלנו הרבה חסה וצנוניות. את ה"פתות" היו אוכלים במשותף מצלחת גדולה כל שלושה או ארבעה אנשים. עד היום אני מתגעגע לימים הנפלאים האלה ולדור הענקים, לסבים, לסבתות, ולהורינו שהלכו לעולם שכולו טוב.
שנת 2020 היא שנה שלא אשכח לעולם. הקורונה היכתה בכל העולם ובארץ שלנו, סגר מוחלט. חגגתי בבית עם רעייתי ובני וחברה טובה שלנו, סה"כ 4 אנשים. לא האמנתי שזה קורה לנו, שזה אמיתי, במהלך כל קריאת ההגדה, פשוט נחנקתי ודמעתי, זה היה קשה ובלתי נתפס.
לשמחתי, השנה נמשיך את המסורת של ליל סדר משפחתי גדול אצל אחותי וגיסי ברמת השרון, בהשתתפות של כ-50 בני משפחה ואורחים. אני מאחל לכולנו שנמשיך לחגוג עוד שנים רבות את החג, שמסמל יותר מכל את היציאה שלנו כעם מעבדות לחירות.
# רפאל חתוכה הוא יועץ תקשורת ואמן רב תחומי
רוצים להישאר מעודכנים?
חגית ויחנסקי | הדפסנו הגדת פסח לעילוי נשמת חמי ואנו מקווים שברוחו הוא יהיה איתנו
פסח עבורי הוא תמיד חג שמבשר טובות. האביב שמגיע, ריח הפריחה המיוחד שמתפזר באוויר והשמש שלאט לאט מגרשת את הקור המעצבן ואז כמובן אפשר סוף סוף ללכת לים. בסטודיו לריקוד שלי אני גם יודעת שאם פסח הגיע זאת בעצם יריית הפתיחה לתקופה עמוסת חזרות, הופעות, הצגות ושגרה כיפית ותוססת שמסתיימת רק באוגוסט.
השנה חג הפסח מוסיף משמעות נוספת למילה חירות. נוכל לטייל היכן שנרצה, לטוס לאן שנרצה, נוכל כמובן לשבת יחד בליל הסדר עם כל מי שרק נרצה, וזאת כמובן להבדיל מימי השיא הקשים של הקורונה בהם היינו ממש מנותקים מהחברים והמשפחות, לא יכולנו לצאת מהבתים, שלא לדבר על לטייל ובטח לא לטוס לשום מקום.
אני חושבת שלעולם לא אשכח את פסח 2020, חג עצוב בו כל משפחה הייתה לבדה. זה היה כמו סרט דמיוני, ההורים שלנו ישבו לבד בבית לקרוא את ההגדה, הבטנו בהם דרך הזום עם פרצופים שכאילו מחייכים אבל בפנים הלב פשוט נקרע. זה היה חג עצוב שהפך את המילה קירבה לעבירה פלילית ואני מקווה שימים כאלו לא יחזרו אף פעם ובטח שלא אף חג. זה בלתי אנושי להרחיק בין אנשים, זה נוגד את הצורך הבסיסי שלנו כבני אדם לאהוב, לגעת ולחבק את הקרובים לנו.
חגית ויחנסקי
כמו רוב ימי ילדותי, אני זוכרת שהילדות שלי גם בחגי פסח הייתה מקסימה. גדלתי בבית מלא ילדים עם ארבע אחיות גדולות ואח אחד קטן ותמיד תמיד היינו מלוכדים, מטיילים ועושים ארוחות וחגים יחדיו. עם השנים כמובן שכולנו התחתנו ויצאנו לדרכנו ולכל אחת ואחד משפחה גדולה משלהם. היום גם אנחנו, כמו כל משפחה ישראלית טיפוסית, עושים חג פעם אצל ההורים שלי ופעם אצל המשפחה של בעלי, למרות שדווקא את פסח אנחנו נוטים בשנים האחרונות לארח אצלי בבית.
בשנתיים האחרונות מי שהכי חסר לנו בשולחן החג זה חמי, משה ז"ל, שנפטר ממש כמה חודשים לפני שהקורונה פרצה לחיינו. הוא אמנם היה אבא של בעלי אבל היה עבורי כמו אבא שני. תמיד הרגשתי כמה שהוא שמח שאני ורונן ביחד, כמה שהוא גאה בנו שהקמנו מפעל חיים מצליח ותמיד התמלא אושר לראות אותנו מסתדרים ומתקדמים ביחד בזכות עצמנו. הוא היה אדם שאהבתי בכל ליבי והוא חסר לכולנו בכל יום ובמיוחד בחגים. השנה הדפסנו הגדת פסח לעילוי נשמתו ואנחנו מקווים שברוחו הוא אכן יהיה נוכח איתנו בשולחן.
# חגית ויחנסקי היא מנהל בית הספר למחול
אלן מלכה | חג הפסח מבליט את הגעגוע לאבי גסטון ז"ל
פסח זה שינוי אווירה מחורף לאביב. מסמל עבורי התחדשות, קירבה, משפחה, מסמל אהבה ואת הביחד עם אשתי ועם הילדים. פסח זה בית נקי, ריחות של תבשילים ובית מואר.
גדלתי בבית מרוקאי במשפחה שהמוטו שלה הוא אירוח ובית פתוח ומזמין, מאכלים ומנהגים שיש לנו ומלווים אותי מהיותי ילד.
חג פסח מבליט את הגעגוע לאבי גסטון ז"ל שלבית שלו ושל אמי היתה עליה לרגל כל שנה ובמיוחד במימונה. אבא שלי הוא היה ועודנו סמל האיחוד והנתינה ואמי שתהיה בריאה ממשיכה את דרכו. אני התברכתי בתמי, אישה שמעצימה ומחזקת אותי כל השנה, אישה שהיא העוגן שלי. יש לנו שלושה ילדים: מיכאל – חייל בצה"ל, ומיכל ואיתמר שבקרוב יהיו חיילים. ילדים שגדלים על ברכי המסורת והאמונה.
בפסח בזמן הקורונה היה לנו מאוד קשה כמשפחה כי היינו צריכים לעשות את החג לבד ללא האחים ואמא. שמרנו על ההוראות שפרסמו ופחדנו להיפגש בכדי לא להידבק ובטח לא להדביק. השנה אנחנו נעשה את ליל הסדר עם אמא שלי היקרה וחלק מהאחים ומשפחותיהם. בכל זאת אנחנו משפחה של לוחמים וחלק מהאחים יהיו בכוננות ביחידות שלהם.
מה שזכור לי מליל הסדר בילדות זה שהיו הרבה אורחים, דודים ודודות והיינו שרים וכל הילדים היינו משתוללים ומשחקים. אבל יותר מכל חיכינו לרגע הזה בו מחביאים את האפיקומן והפרס שהיה מחכה לנו. היום אנחנו גדלנו והתבגרנו, התחתנו, ומעבירים את המסורת לילדים שלנו כחלק מהערכים עליהם גדלנו. נשב מסביב לשולחן, נקרא את ההגדה ואפילו נשיר בקולי קולות, ונשחק את המשחק מי ימצא את האפיקומן.
אלן מלכה
ככה עוברות להן השנים מחג לחג עם זיכרונות הילדות וכל מה שנשאר מאחור. כמובן שהיעדרותו של אבי זכרו לברכה מורגשת כל חג ושבת אבל זוהי דרכו של עולם ואנו ממשיכים קדימה כשהזכרונות המתוקים עדין רצים בראשנו ואנו לא מפסיקים לדבר על זה. יש לנו גם מסורת שנשארה מתקופה של אבא שלי, היא איסוף שלי ושל אחי דדה של קרוב ל–350 מנות אוכל, אותן אנחנו מחלקים לנזקקים ומשפחות במצוקה.
בתקופה זו, שאנו חוגגים יציאה מעבדות לחירות, יש לי הצעה קטנה בשביל כולם: לעשות השתדלות ולצאת לחירות גם מהנייד ולהיות חופשיים לפחות בזמן הארוחה. ככה נוכל להנות עם כל המשפחה, אפילו אם נפספס את השיחה מאליהו הנביא.
בתקופה קשה זו, אני מקווה שנעבור את החג בשלום ללא כל אירועים מיוחדים. גם השנה אני וחברי מאיחוד הצלה נהיה בכוננות לכל אירוע או כל עזרה שנתבקש לתת למען התושבים. אני מקוה שבזמן קריאת ההגדה לא יהיו אירועים חריגים ומאחל שאם יהיו הקפצות אז הן יהיו רק לאירועי לידה משמחים.
# אלן מלכה הוא מתנדב מוכר שנים רבות באיחוד הצלה
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
