שלום בן-משה. צילום זאב שטרן
החברה הכלכלית בראש העין החלה בימים אלו בפינוי הבטון מנחל רבה, בעלות כוללת של מאות אלפי שקלים. בכך למעשה בא לסיומו הפרויקט הגרנדיוזי עליו בישרה העירייה רק לפני 4 שנים. נחל רבה, שהוא אחד מארבעת יובליו של נחל הירקון, עובר בראש העין ובתקופת החורף יש בו לעיתים גם זרימה של מים. בעירייה ציינו השבוע, כי כבר בעבר הייתה ביקורת כלפי יציקת הבטון באורך של קילומטר בנחל, בטענה שהוא פוגע באקולוגיה של הנחל שכולל חי וצומח.
עלות הוצאת הבטון הינה כ-600,000 שקל והעבודות יימשכו כחודשיים וחצי. עם זאת, בעירייה ציינו כי העיכוב בפינוי הבטון נבע מהליכים משפטיים של העירייה מול הגורמים שביצעו את העבודות בנחל. בישיבת המועצה האחרונה, אישרה מועצת העיר 300,000 שקל לתכנון שיקום הנחל לאורכו כולל האגם שנמצא בו. לאחר סיום עבודות הפינוי, יחלו עבודות התכנון.
העבודות המדוברות ועלותן הגבוהה גררו ביקורת לאור העובדה כי בקדנציה של ראש העירייה הקודם, משה סיני, הוחלט להשקיע כסף רב ביצוק הבטון וכעת אותה עירייה משקיעה כספים רבים בפינויו. ראש העירייה לשעבר, משה סיני, הגיב השבוע להתפתחויות ואמר "גם אם היו בעיות בפרויקט, תפקידם של העירייה וראש העירייה היא לשפר אותם ולתקן אותם, ובמקום זה מוחקים. בנוגע לנחל רבה, טיילת צלילי המוזיקה זה פרויקט מדהים שחוצה את כל העיר ואנשים אוהבים אותו. את האגם, שגם בו יש בטון, לא סגרו כי הוא מתאים להם ויש בו אירועים. מה שנוח משאירים ומה שלא נוח הורסים. בזמנו התקבלו לפרויקט כל האישורים והוא התבצע בצורה ראויה, וגם אם היו בעיות בביצוע אז היה קבלן שאפשר היה לדרוש ממנו לתקן, אך במקום זאת החליטו שהפרויקט הזה לא מתאים לעיר. הרעיון היה להביא נחל שמסחרר את המים ושהבטון היה אמור למנוע את חלחול המים. אני מעדיף דוחות ביקורת על ביצוע מאשר הרס של מה שנבנה. תפקידו של מנהיג זה לבצע. אני גאה שאפשר להשקיע כספים לטובת פרויקטים לתושבי העיר. רק בראש העין צריך להתנצל על זה שמשקיעים כספים בתושבים".
"את הכספים אנחנו לא מוציאים מקופת העירייה"
ראש העירייה, שלום בן משה, הגיב לדברים ואמר השבוע: "צריך לזכור שבגין הפרויקט המדובר הייתה גם מחאה ציבורית גדולה מאוד וזאת בשל הפגיעה האקולוגית שנגרמת לנחל. מדובר בנחל אכזב, ורצו להפוך אותו לנחל עם מים גם בחודשי הקיץ ושיכלול משאבות שיחזירו את המים. אך המים חלחלו את הבטון וצריך לזכור שבגלל הבטון אז כל הצמחים מתחת נפגעים ויש גם בעלי שחיים בנחל ונפגעים מכך. מדובר בתקציב כולל של כ- 600 אלף שקל לצורך הסרת הבטון ועוד 300 אלף שקלים לצורת תוכנית שיקום, ואת כל הכספים הללו אנחנו לא מוציאים מקופת העירייה אלא מתקציבים שאנו מקבלים ממשרדי הממשלה. הפרויקט של יציקת הבטון בנחל עלה אז כסף רב וצריך לזכור שהזרימו אליו מים מתוקים בכמויות גדולות מאוד ובעלות גדולה מאוד, וגם מבקר העירייה כתב על כך בדוח הביקורות שלו בשנת 2013. כמובן שזה שאנו מפרקים את הבטון מהנחל, לא בהכרח אומר שאנו צריכים לפרק גם את האגם".
גורמים נוספים בעירייה התבטאו בנושא השבוע. ביניהם סיגל שיינמן שאמרה: "בזמנו, כשיצקו את הבטון, קיבלו חברי המועצה את ההסבר למה עושים את זה, והיו הרבה ישיבות מועצה בנושא. נאמר לנו שיש אישורים מכל הגורמים הסביבתיים שמאשרים את יציקת הבטון. גם ראש העיר וגם אנשים המקצוע היו בישיבות האלו. בדיעבד אני יכולה לומר שזה לא הוכיח את עצמו. המים גרמו להרמה של הבטון. הרעיון היה שמי הגשמים והמים יתנקזו לאגם וככה יהיו תמיד מים בנחל ולכן גם התקינו משאבות צמוד לאגם. הכוונה הייתה שברגע שיחזרו המים אז החיים יחזרו למקום והוא יהיה שוקק חיים. כאשר היו מים בנחל הוא היה מקום ממש יפה".
מבחינה סביבתית זה פוגע בטבע", מוסיפה שיינמן, "אחרי שהתחלנו לברר בקדנציה הזאת, הבנו בשורה התחתונה שצריך לאפשר לטבע להיות טבע. הטבע הוא יפה וצריך שיהיה נחל נקי ומסודר. צריך לשתות בנחל צמחים ולאפשר את חזרתם של בעלי החיים שבחורף יהיה בו מים ובקיץ הוא יהיה יבש".
"היו מלא בעיות תפעוליות, אך לפי חוקי הסביבה הפעולה הייתה בעייתית מבחינה חוקית", אומר גורם בעירייה, "המטרה הייתה ליצור נחל עם גונדולות ומשהו גרנדיוזי. העירייה הזרימה מים בסכומים דמיוניים שגם באו לידי ביטוי בדוח מבקר העירייה לפני מספר שנים".
שרי סלע: "צעקתי גם אז, פירוק הבטון הוא תהליך מבורך"
פרויקט החייאת נחל רבה זכה לפרק משמעותי מדוח הביקורת של שנת 2013. מבקר העירייה, משה כהן, תקף בחריפות את התנהלות הפרויקט: "תוכנית החייאת הנחל על פי המתכונן, התבססה על יצירת מערכת סחרור מים שמקורם מי גשם, הפיכת מקטע הנחל לאיתן שיושתת על אגירת מי שיטפונות בעונת החורף וסחרור מים ממורד הנחל לתחילתו באמצעות משאבות. בחודש דצמבר 2013, הייתה מערכת גשמי ברכה בארץ אשר בעקבותיה, חלק ממשטחי הבטון התפרקו לצד יריעות איטום שזז ממקומם".
עוד ציין המבקר כי "מהנתונים עולה כי סף ההשקעות שאושרו ובוצעו משנת 2006 עומדים על למעלה מ-40 מיליון שקלים. 55 אחוז ממימון ממשלתי ו- 45 אחוז במימון העירייה. סך של 18 מיליון שקלים. שנת 2011 מהווה צומת קריטי. לאחר הוצאה של 20 מיליון שקל, וצפי הוצאה דומה בשנת 2012-2013. מסקירת הפרוטוקולים נראה כי אישור התב"רים(תקציבים בלתי רגילים) בהיקפים כה נכבדים על ידי מועצת העיר הרשות מתבצעת שלא בהכרח על רקע נתונים מפורטים, חברי המועצה מסתפקים בהסברי בני שורה אחת לכל היותר ומכאן עולה התמיהה, כיצד מתקבלות החלטות בנושאים כספיים כה נכבדים. הפרויקט בדיעבד הפך לפרויקט, שהחל בסכומים קטנים וצמח כפרויקט זוחל לממדים אלה, מבלי שבאף שלב תוצג תמונה מלאה ולו בדיעבד לתוכנית כוללת של הנחל".
משה סיני. צילום זאב שטרן
בנוגע להזרמת המים לנחל רבה, ציין המבקר על דוח שהומצא מטעם רשות המים, "על פי נתוני הדוח, עבודות הפיתוח של האגם ושיפוץ הנחל הסתיימו בחודשים אפריל מאי 2013 ובהתאם לכך, לא זרמו לאגם ולערוץ הנחל מי גשמים. על פי הממצאים, נצפו לאורך הטיילת והנחל חמישה חיבורי מים שמזרימים מים לאגם ולערוץ הנחל. צריכת המים השנתית לאגם ולערוץ הנחל מהמערכת הציבורית מוערכת בין 400-500 אלף קוב".
"אסור היה מראש לשפוך בטון לנחל בשל הפגיעה האקולוגית", אומרת שרי סלע, חברת מועצה בקדנציה הקודמת שהתנגדה למהלך, "צעקתי את זה גם אז ואפילו הגשתי על זה תלונה במשטרה, אבל לצערי הייתי לבד. אף אחד לא נתן חוות דעת שזה בסדר. לדעתי פירוק הבטון הוא תהליך מבורך ותיקון של העוול. אני חושבת שזו פעולה נכונה. את העלות צריך להגיש למשה סיני ולכל חברי המועצה ששתקו בקדנציה הקודמת".
