לפני חצי שנה נשאלתי האם אסכים לשלם דמי מנוי למנהלי קבוצות בפייסבוק. אני זוכרת שגיחכתי ביני לבין עצמי וחשבתי שאם מישהו יבקש ממני כסף בכדי לממן את היותו מנהל קבוצה אני פשוט אעזוב את הקבוצה. "אין לי כוונה לשלם על שרות כזה", כתבתי, ואפילו לא היה לי כוח לנסח הסבר למה המחשבה על הרעיון הזה מציקה ומעצבנת אותי.
אבל אז הגיעה הקורונה שהוכיחה לי שאם מישהו מתאמץ עבורי, דואג לספק לי תוכן איכותי וחושב על הצרכים שלי, אני בהחלט אשמח לשלם לו על כך שטרח למעני.
המשבר תפס אותי לא מוכנה. אני לא חושבת שמישהו יכול באמת להכין את עצמו למצב בו הוא סגור בבית מבלי יכולת לצאת החוצה באופן חופשי. כמו רבים אחרים גם אני רגילה ללכת לסרטים, למוזיאונים, להופעות, לטיולים ופתאום ברגע אחד הכול נעלם.
ואז גיליתי קבוצת פייסבוק ששינתה עבורי את חוויית הסגר: "ביטלס הקבוצה הישראלית".
מנהלי הקבוצה, צוף פלוטקין וגבי פישמן, הבינו שנוצר צורך. מיד עם תחילת הסגר הם פרסמו לו"ז מטורף עם פעילות למרבית ימי השבוע: הופעות בשידור חי של זמרים ולהקות, חידונים, הרצאות מרתקות ועוד ועוד.
באמצע השבוע הראשון של המשבר, אחרי כמה ימים בבית, ולאחר שבוטלה הטיסה שלנו לאמסטרדם, בעלי, אני ואבישי (בן עשר) ישבנו בסלון וצפינו יחד במשך כשעתיים בהופעה מדהימה. זה היה רגע כל כך מרגש, מהנה ומרומם רוח, ופתאום הבנתי שזו חוויה מטורפת שמהנה לא פחות מהחוויות שאנו חווים בטיולים לחו"ל. אולי המשפט הזה מעורר גיחוך אצל חלקכם, אבל ככה הרגשתי באותו הרגע.
בכל בוקר בימי הסגר, בדקנו בקבוצה מהן ההפתעות שמחכות לנו במהלך היום והן רק הלכו והתרבו: עוד פרסים, עוד שיתופי פעולה, עוד מרצים ועוד אמנים, כולל שיתופי פעולה עם אמנים ויוצרים מחו"ל.
בימים האחרונים פרסמו מנהלי הקבוצה הודעה על האפשרות לתמוך כספית בפעילות הקבוצה. ברגע שראיתי את ההודעה הבנתי שהגיע הרגע לתת מעט בחזרה והגדרתי סכום חודשי קבוע על מנת לסייע לממן את המשך הפעילות של הקבוצה. זה היה חשוב לי.
מהרגע בו החל הסגר וחלק גדול מהאנשים הפסיקו לעבוד וישבו בבית בשל הוראות הריחוק החברתי, התחלתי לקבל הצעות רבות מאנשים שביקשו ממני לתת ולספק שירותים בחינם: תתנדבי להרצאות בחינם בזום, תחלקי את הספרים שלך במתנה לילדים ולמבוגרים, תכתבי לנו סיפורים קצרים ותשתתפי בפרויקטים ללא תשלום.
סופר אמא- הביטלס
מצד אחד זה היה באמת יפה לראות אנשים מתנדבים, נותנים מעצמם ומהיכולות שלהם ובאמת היו שלבים במהלך התקופה הזו שחילקתי ספרים במתנה לקריאה דיגיטלית או להאזנה באייקסט, אבל בשלב מסוים חשתי חוסר נוחות, לא הבנתי למה חברות גדולות ויציבות כלכלית, שידוע שיש להן תקציבי ענק או שהן בבעלותם של אנשי עסקים מאוד עשירים, פונות אלי, ומבקשות (חלקן דורשות), שאתנדב ואעבוד עבורן ללא תשלום. סירבתי בתוקף לערוך מפגשי זום ללא תשלום עבור חברות, עסקים וארגונים שעבודתם לא הופסקה והם ברוב חוצפתם פנו אלי, זו ש- 90% מההכנסות שלה נעלמו בתקופה האחרונה עקב ביטול מפגשי סופרת בבתי ספר ובספריות ציבוריות.
אם אחליט להתנדב, אעשה זאת בשם עצמי. ואכן, רגע לפני גל הזמנות בתשלום של הרצאות ומפגשי סופרת, קיימתי הרצאה בהתנדבות מול מאה ילדים והרגשתי כל כך טוב עם עצמי כי הבנתי שזה נתן הרבה לילדים, אבל בעיקר לי. מה שחימם לי את הלב היה גל ההודעות שקבלתי מההורים לאחר המפגש, חלק גדול מהם דרשו לשלם לי, ביקשו ממני את מספר הטלפון שלי על מנת להעביר לי תשלום בביט. סירבתי לכל ההצעות האלו כי לא התכוונתי לגבות תשלום על ההרצאה ופשוט רציתי לתת, אבל עצם הרצון לשלם עבור ידע, עבור הנאה, עבור מידע, גרם לי להרגשה טובה ולהבנה שבדיוק כמוהם גם אני רוצה לשלם למי שעושה לי טוב בלב. (אני חייבת לציין שיתר הרצאות הזום שביצעתי היו בחינם לקהל הרחב אך מומנו על ידי גופים ציבוריים).
סופר אמא- החוג לתולדות המוזיקה לילדים
בשבוע שעבר חברה שלי תייגה אותי למפגש זום של קבוצת פייסבוק בשם "רודפי הטירות": הסיפור שלא הכרתם על שש נשותיו של הנרי השמיני. הבן שלי לאחרונה מאוד מתעניין בנושא וכל כך שמחתי שיש אפשרות להקשיב להרצאה כזו כך שבמשך שעה כל מה שעשיתי היה לחפש בדף הפייסבוק מה מחיר ההרצאה ואיך משלמים עליה. לקח לי די הרבה זמן להבין שמדובר בהרצאה ללא תשלום, ועדיין לדעתי צריך להיות איזון כלשהו בין הרצון לקבל כל דבר בחינם, הרצון לתת ולעזור לאנשים בתקופה כזו לבין הצורך להתפרנס.
בקיצור, התקופה הזו גרמה לי לחשוב על כל הנושא מחדש ולשאלה האם אסכים לשלם למנהלי קבוצות בפייסבוק, התשובה כבר לא חד משמעית. אבל אין לי ספק שאם ארגיש שמנהלי הקבוצה משקיעים בי ארצה להחזיר מעט בחזרה, אפילו באופן קבוע בכל חודש ולא ארגיש כאילו אני "תומכת בהם" אלא שלמעשה אני קונה שירות.
הרבה אנשים חושבים שיש הצפה בתחום, שכולם כותבים וכולם מרצים ולכן כל מי שרוצה לקדם את עצמו צריך לעשות זאת בחינם, אבל אם תחשבו על זה לעומק, תגלו עמוק בלב שלכם את הרצון לשלם עבור דברים טובים.
המלצה אחרונה בנושא, חפשו את דף הפייסבוק של "החוג לתולדות המוזיקה", החוג לתולדות המוזיקה הוא מיזם הרצאות מוזיקליות בראשו עומדים ישיב כהן, דנה קסלר וגיל אהרנסון. לפני תקופת הקורונה הלכתי מספר פעמים עם הבן שלי להרצאות של ישיב כהן, הרצאות על הביטלס, עפרה חזה, אלביס, להקת כוורת ועוד. כעת ההרצאות עברו בינתיים למפגשי זום, המפגשים שווים כל שקל, אתם תודו לי.
סופר אמא- זה היום שלי
זה היום שלי / ערכת קלפים, רוני זיו וענת גזית
בשגרה, הילדים חוזרים הביתה, אתם שואלים "איך היה לך היום חמוד?", וזה נגמר ב"בסדר", "כיף", "באסה", "רגיל" (הקיפו בעיגול לפי היום בשבוע). אך גם בתקופה הזו, חודשיים של 24/7 עם הילדים, יש לנו הרבה "זמן כמות", אבל לא תמיד זמן איכות, להתפנות באמת לשמוע איך הם מרגישים, מה הם חושבים, למה הם מצפים, ועל מה הם חולמים.
קלפי "זה היום שלי" מאפשרים להעמיק את היחסים במשפחה, לדבר על הדברים שבלב ולדעת קצת יותר אחד על העולם הפנימי של האחר. הקלפים מתאימים גם למורים ויועצים למפגשים פרטניים (בבית הספר או בזום), למדריכים בתנועה ועוד. ערכת "זה היום שלי" מכילה 65 קלפי שאלות מאוירים צבעוניים ומזמינים בקופסת פח מדליקה.
מחיר השקה: 70 שקלים.
שליחות עד הבית: 26 שקלים.
יוצרות: ענת גזית – יזמת חברתית ומנחת קבוצות; רוני לנגרמן-זיו – מדריכת הורים ומאמנת אישית להורים ומתבגרים.
לגילאי ביה"ס היסודי. להזמנות חפשו בפייסבוק: זה היום שלי.
סטטוס לשבת: חודשיים בלי מתנות!
אבישי (בן עשר): גם בי הקורונה פגעה כלכלית, לא פגשתי דודים ודודות, סבים וסבתות ובגלל זה כמעט חודשים לא קבלתי מתנות.
