משפחה מהאיזור הגישה תביעה נגד בתי החולים בילינסון בפתח תקוה ושיבא בתל השומר, בטענה שעודדו בת לתרום אונה מהכבד לטובת אביה, למרות שמשקל האונה היה נמוך מהנדרש, וסוג הדם שלה היה שונה משלו, ובכך גרמו לכאורה על פי הנטען בכתב התביעה למותו המיותר של האב. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד רן שפירא. התביעה הוגשה על ידי האלמנה וילדי המנוחובה מתבקש בית משפט השלום בתל אביב להורות לבתי חולים 'שיבא' ו'בילינסון' לפצות את בני המשפחה על נזקיהם ואובדנם, עד לתקרת סמכותו של בית המשפט – 2.5 מיליון שקלים.
תחילת הסיפור בינואר 2017, אז החל המנוח להתלונן על חולשה, עייפות וחוסר תיאבון. בעברו הרפואי של המנוח צוין שהוא עישן, סבל מסוכרת סוג 2 ויתר לחץ דם שטופלו בתרופות וכן מחלת לב איסכמית. לאחר טיול מסין, הוא פיתח דלקת בעור השוקיים והבטן ובחודש אפריל אושפז בבית החולים שיבא לבירור, שם נמצאה שחמת כבד ועדות לזיהום חיידקי והוחל טיפול אנטיביוטי. המנוח שוחרר לביתו ונותר במעקב במרפאת הכבד בשיבא.
במעקב הרפואי החלו לדון עם המנוח על השתלת כבד וכהכנה להשתלה בוצע בירור קרדיאלי נשימתי ולא נמצאה הוראת נגד להשתלה. בשלב זה הופנה למרפאת כבד בבית החולים בילינסון תחילה נפסל להשתלה, ככל הנראה בשל גילו, ובהמשך החלטה זו שונתה והוא הועלה לרשימת הממתינים להשתלה. בשלב זה, הוגשה בקשה לקופת חולים למימון השתלה בחו"ל שנדחתה ועל פי כתב התביעה, המנוח נותב על ידי בית החולים בילינסון לביצוע השתלת כבד מהחי, כאשר בתו הביעה את רצונה לתרום.
על פי כתב התביעה, סוג הדם של הבת לא תאם לאביה, ה-BMI שלה היה גבוה והיה חשד לשומן בכבד, אך למרות זאת, היא קיבלה אישור להשתלות מן החי. ההשתלה בוצעה ב- 30.7.18 ובמסגרתה נכרתה אונת הכבד הימנית מהבת והושתלה במנוח. בתום ההשתלה הוא הועבר לטיפול נמרץ ומספר ימים לאחר הניתוח הועבר מטיפול נמרץ למחלקת האשפוז. על פי כתב התביעה, בבדיקת מעבדה עלתה תמונה של כשל תפקודי של השתל, אשר החמיר עם צהבת, בהמשך פיתח אירועים של ירידה בלחץ הדם, הונשם והועבר לחדר ניתוח לביצוע חקירת בטן. מצבו הדרדר ועשרה ימים לאחר ההשתלה הוא נפטר.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של פרופ' אחמד עיד, מומחה בכירורגיה של השתלת איברים, ומשתיל הכבד הראשון בישראל, שקבע כי התנהלות הצוותים הרפואיים בבתי החולים הייתה איטית, לא החלטית ושגויה – וכך חלפו 16 חודשים מהצגת הטיפול ליום ההשתלה, שגם היא לא היוותה פתרון אידיאלי למצבו של המנוח. לדברי פרופ' עיד, במקרים של סוג דם שונה הסיכוי להיקלטות האיבר המושתל נמוך, ובשל כך היה על הצוות הרפואי לפנות לפתרונות אחרים שכלל לא נשקלו, כמו צנתור כבד, שהיה ככל הנראה מאריך את חייו של המנוח בצורה משמעותית, וזאת משום שהיה מלכתחילה מועמד גרוע להשתלה. בנוסף, קבע בחוות דעתו פרופ' עיד כי משקל האונה שנלקחה מהבת היה נמוך מהנדרש – ומוטב היה אילו הייתה תורמת את האונה שלה לחולה אחר, ובתמורה אביה היה מקבל כבד התואם את גודל גופו וסוג דמו.
לדברי עוה"ד שפירא, הרופאים המטפלים לא יידעו את הבת כי האונה שאותה היא מבקשת לתרום אינה מתאימה לאביה ובשל כך מצטמצם מאוד הסיכוי להצלחת הניתוח. על פי התביעה, מייד לאחר ביצוע ההשתלה, החל האב לחוש ברע וסבל מבלבול. בהמשך מצבו התדרדר, והוא החל לפתח תסמינים קשים ונפטר מספר ימים לאחר ההשתלה. "טרם פטירתו, הקפיד המנוח על פעילות ספורטיבית יומיומית, ועתיד היה ליהנות מעוד שנים ארוכות בחיק משפחתו, אך בשל הטיפול הרשלני שניתן לו, נגרם מותו, וכך הותיר אחריו אלמנה וילדים שבורי לב", טוען עו"ד רן שפירא.
מהמרכז הרפואי שיבא נמסר: "המטופל מוכר וטופל במרכז למחלות כבד בשיבא וקיבל את הטיפול המיטבי למצבו".
מבית החולים בילינסון נמסר: "התביעה מתנהלת בימים אלו בבית המשפט ונמצאת בשלביה המוקדמים. איננו סבורים כי במקרים אלו המקום המתאים להשיב לטענות הינו מעל דפי העיתון. ככלל הטענות המופנות כלפי בית החולים בתביעה מוכחשות מכל וכל ומענה מפורט להן יינתן במסגרת ההליך המשפטי. מחלקת השתלות של בילינסון היא היחידה והגדולה בישראל המבצעת את כל סוגי השתלות איברי הבטן מהחי ומהמת. למחלקה צוות מקצועי בעל ניסיון רב וברמה בינלאומית שעובד 24/7, שבתות וחגים כדי להציל חיי חולים, עם זאת, מטופלי המחלקה הינם אנשים חולים מאוד במצבים מורכבים, קשים ולעיתים אף קריטיים ולמרות המאמצים הכבירים שנעשים להציל חיי אדם, לעיתים ניסיונות אלו עולים בתוהו. אחוזי ההצלחה של המחלקה בתוצאות הניתוחיות המידיות ולטווח הארוך זהות לדיווחים העולמיים לפי נתוני CTS (בילינסון הוא בית החולים היחיד בישראל שמדווח את תוצאות ניתוחי ההשתלות לאיגוד בינלאומי זה)".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
