היא הצליחה להוציא 60 אלף הורים לרחובות במסגרת מחאת "ילדינו לא הפקר", לקדם את חקיקת חוק הפיקוח על המעונות וחוק המצלמות ובשנה האחרונה היא מתפקדת כיו"ר העמותה למען הילד בגיל הרך בהתנדבות. וכל זה במקביל לגידול שלושה ילדים. אבל שלא תטעו, מור דקל מפתח תקוה לרגע לא מתכוונת לנוח על זרי הדפנה ובימים אלה עובדת במרץ על החתמת ראשי רשויות על אמנה לשינוי במעמד הפעוטות תוך דאגה לביטחונם, בטיחותם, רווחתם ואיכות הטיפול והחינוך בהם. "הרשויות צריכות להתחיל לקחת אחריות על ילדי העיר שלהם מגיל לידה", היא אומרת.
בין דיון בכנסת לפגישה בהולה, דיברנו עם דקל על האמנה אותה היא מקדמת בימים אלה, על השינויים הרצויים בחוק הפיקוח ובחוק המצלמות וכמובן על גזר הדין של כרמל מעודה, שהתקבל בשבוע שעבר.
מור דקל היא פעילה ומתנדבת סדרתית עוד מילדות, ובבגרותה פעלה רבות למען שוויון מגדרי ושל אוכלוסיות מוחלשות. אבל מאז שהפכה לאמא, לפני שבע שנים, האקטיביזם שאצלה "עמוק בנשמה" קיבל תפנית, כאשר נאלצה לחזור לעבודה ולהשאיר ילד במסגרת ללא פיקוח. "פתאום הבנתי שאם יש איזו בעיה אין לי למי לפנות, לא לרשות המקומית ובטח לא למדינה", היא נזכרת.
אבל ההפנמה האמיתית ומה שהוביל את דקל לתחום של הגיל הרך היה מקרה המוות של יסמין וינטה ז"ל שנחנקה למוות על ידי מטפלת בגן מאשה והדוב בפתח תקוה בשנת 2018. "אני זוכרת שישבתי בבית ובכיתי", היא משחזרת, "אז למעשה הבנתי לראשונה עד כמה עמוק המחדל בנושא של הגיל הרך. לא צריך להיות הורה שהילדים שלו נפגעו, כדי להבין שמשהו ממש לא תקין פה. החלטתי לעשות שינוי למעני, למען הילדים שלי ולמען הילדים העתידיים. כי אם נדע להשקיע בילדים מההתחלה, לא נגיע למקרי הקיצון האלה".
מאז, פעלה דקל יחד עם ראש העירייה, רמי גרינברג, להקים את יחידת הפיקוח על מעונות היום ושאותה מנהלת היום צופנת יפת, המהווה מודל לכל הרשויות בארץ. דקל משמשת כשותפה פעילה ומלאה בהתנדבות ואף מונתה ליועצת ראש העיר לענייני הגיל הרך. "ראש העיר היה שותף לנושא מהיום הראשון, והרבה מהפעילות הארצית שלי נבנית על סמך הפעולות שאנו עושים פה בפתח תקוה", היא מסבירה.
איזה פעולות אתם מקדמים כרגע?
"למשל מינוי של יועצת לענייני הגיל הרך ברשויות המקומיות, בדיוק כמו שיש היום תפקיד סטטוטורי לשוויון מגדרי. הכרה וטיפוח גננות ומטפלות כמקצוע חיוני וחינוכי. עזרה, תמיכה והכוונה להורים, אם כמענה ואם כטיפול בנפגעי עבירה. המדינה והרשויות המקומיות חייבות לראות את הילדים מגיל לידה בראש סדר העדיפויות, צריך לתת לזה תקציבים ולהתחיל להניע. חייבים להבין שהילדים של היום הם המבוגרים של מחר".
דקל מסבירה שכיום יש הרבה יותר מודעות בקרב הורים, בעיקר הודות לפעילות העמותה והפעילות האקטיביסטית והציבורית שלה ושל חבריה בתחום. "אנחנו רואים שהורים יותר מדברים, יותר מודעים, יותר בודקים ומבררים. השיח וההד הציבורי עשו את שלהם ועוררו גם את ההורים וגם את המפעילים להסתכל על התחום הזה אחרת, וגם לחשוף מקרים שפעם לא היינו שומעים עליהם", היא אומרת.
אך למרות המודעות, המצב רחוק מלהיות מושלם ובימים אלה פועלת העמותה לתיקון חוק הפיקוח וחוק המצלמות, כך שיחולו גם על מסגרות עם מתחת לשבעה ילדים. דקל טוענת כי מדובר ב"מכה החדשה". דקל מסבירה: "כיום החוק לא חל על מסגרות עם מתחת לשבעה ילדים. לכן אם עולה חשד למשהו לא תקין מטעם ההורים, התיק מהר מאוד נסגר מחוסר ראיות כי אין חובת מצלמות. אז אמנם ההורים יעזבו את הגן אבל הם לא יוכלו לומר כלום כי אין ראיות וכי הם חשופים לתביעת לשון הרע, לעומתם, הגננת מוגנת תחת החוק ואף אחד לא מונע ממנה להמשיך לעבוד עם ילדים".
בשבוע שעבר, ליוותה דקל את ההורים מהפעוטון של כרמל מעודה בראש העין, להקראת גזר הדין בבית המשפט. גזר דין שהיווה את אות הסיום לאחת מפרשיות ההתעללות המזעזעות, שהסעירו את המדינה כולה ואת האזור בפרט. "זה גזר דין תקדימי", היא מכריזה "גזר הדין הכי מחמיר שהיה לפניו היה 22 חודשי מאסר בפועל והגננת עדיין מסתובבת חופשי".
את חושבת שיש קשר בין גזר הדין להד התקשורתי שהיה סביב המקרה?
"אני מאמינה שיש בזה משהו והלוואי שכל מקרה היה מקבל כזה יחס תקשורתי. אני מברכת את ההורים על ההתמודדות, אבל לצערי לא לכולם יש את הכוחות הנפשיים, והורים רבים שילדם נפגע מעדיפים לטפל בזה בתוך הבית. זה לא אמור להיות ככה, שוויון אמיתי אמור לבוא גם בעונש כמובן אבל גם במעטפת להורים וההכלה של נפגעי העבירה".
דקל מציינת כי היא מקווה שגזר הדין יהווה פריצת דרך והרתעה, שגננות יבינו שיש ענישה. "כאמא הייתי מקווה למאסר עולם או לפחות מספר דו ספרתי של שנים מאחורי הסורגים. אבל צריך לדעת גם לברך, כי יחסית למה שהיה עד היום זה הבדל מהותי", היא מסכמת.
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
