מתחם הבית

שאלנו את חברי הפרלמנט האם הם מרוצים מהתייחסות העירייה לחוק המרכולים. התשובות מפתיעות

קשה לי. באמת שאני לא מסוגלת להתמודד עם כל כך הרבה שינויים טכנולוגים בחיי. אני משתדלת, אבל בכל מקרה יש דבר אחד שלעולם לא יהיה דיגיטלי אצלי

טור פרידה ממאמא סוהם, אשה נדירה וצדיקה שהייתה אמנית בבישול עיראקי

כשכנרת סילקו רצתה לחגוג לבנה מסיבת יומולדת ראשונה, היא נחשפה למסיבות הקונספט, התאהבה והפכה זאת למקצוע

אני לא שוכחת איך העלבתי פעם חברה של אמי ביום ההולדת שלי. ואבישי הוא ילד בן 8, על הרצף האוטיסטי, שאומר את מה שהוא חושב בלי לקחת בחשבון את ההשלכות. סיפור עם סוף מרגש

היא נולדה באירן, חוותה את המהפכה החומיינית ועלתה ארצה בגיל 26. היום סופיה שמסיאן מעבירה סדנאות לבישול פרסי בביתה. אחרי שתטעמו את הבישולים שלה אין מצב שלא תתלהבו

שאלה אחת בשבוע לפרלמנט, והפעם: מה אתם רוצים שישתנה בעיר ב-2018?

הבעיה אצלי היא שלא משנה איזה רגש עולה בי, מיד זה מתקשר איכשהו לאוכל ואין לי ממש מושג איך אפשר להפסיק עם זה

"מגע ידיה עם הקובה היה מגע של אומנית": לפני כ-16 שנה פתחה מאמא סוהם ברחוב סלור יחד עם בנה, יאיר הללי, את המסעדה שהפכה למוסד קולינרי. בשבת הלכה לעולמה

שאלה אחת בשבוע, והפעם: האם יש הצדקה ליום חופש גורף במשק יום לאחר חגיגות הסילבסטר?

טור הצדעה לבעלי המכולות של המעברה, כולם דור של נפילים, שבזמן אחר יכלו להיות טייקונים

אני חושבת שמגיעות לנו הצגות ילדים טובות יותר. אבל מצד שני, גם אנחנו כקהל לא נותנים תחושה שצריכים להתייחס אלינו ברצינות

שאלה אחת בשבוע, והפעם: מי גרם להפסדים העצומים של החברה שנקראה פעם מניית העם והייתה מקור לגאווה לכל ישראלי?

שאלה אחת מטרידה על נקודת הסיום וקצת היסטוריה על הרחוב שנקרא על שמו של המרן

מגיל צעיר הבנתי שהמוח שלי לא קולט פרטים בסיסיים בחשבון ולח הכפל הפך בשבילי ללוח האימה. להורים שלי זה אף גרם לקחת אותי לאבחון. חושבים שמשהו השתנה?

ביום יום אליעזר אלי הוא איש אחזקה ושיפוצים, בזמן הפנוי שלו הוא אוהב לאפות בבית. לא פלא שהתבלין האהוב עליו הוא קינמון

סיפורי חנוכה: על הפנסים המאולתרים ועל בית הכנסת שכמעט ונשרף

שאלה אחת בשבוע, והפעם: האם העברת השגרירות האמריקאית לירושלים היא צעד צודק או שמא חרחור מלחמה?