מתחם הבית

הרבה עשבים ופירות מוזרים אכלנו בימי המעברה. הצדעה לאבות המזון של אז

"כמה ימים לאחר הפסקת ההיריון היקר הזה, מצאתי עצמי נוסעת ברכב, לא מאמינה שאני צריכה להתחיל הכל מחדש.אבל אז קרה לי משהו מדהים". מאירה ברנע גולדברג מארחת את גינת רוגל ואת סיפורה יוצא הדופן

רגע לפני ט"ו בשבט: ספיישל העצים המיתולוגיים הגדול של פתח תקוה

שאלה אחת בשבוע, והפעם: האם אתם חושבים שהעיר מספיק ירוקה?

יש אמהות שאמרו לי שהן היו מעדיפות להיות אמהות לילדים בעלי נכות בולטת לעין, כי אז מבינים מיד את הקושי ולא מעיזים לשאול שאלות מיותרות, ואילו אצל אוטיסטים לרוב אין לכך ביטוי חיצוני

הידעתם שבשבוע שעבר היה יום הרופא? הזדמנות טובה להודות לרופאי העבר ולרופאי ההווה

שאלנו את חברי הפרלמנט האם הם מרוצים מהתייחסות העירייה לחוק המרכולים. התשובות מפתיעות

קשה לי. באמת שאני לא מסוגלת להתמודד עם כל כך הרבה שינויים טכנולוגים בחיי. אני משתדלת, אבל בכל מקרה יש דבר אחד שלעולם לא יהיה דיגיטלי אצלי

טור פרידה ממאמא סוהם, אשה נדירה וצדיקה שהייתה אמנית בבישול עיראקי

כשכנרת סילקו רצתה לחגוג לבנה מסיבת יומולדת ראשונה, היא נחשפה למסיבות הקונספט, התאהבה והפכה זאת למקצוע

אני לא שוכחת איך העלבתי פעם חברה של אמי ביום ההולדת שלי. ואבישי הוא ילד בן 8, על הרצף האוטיסטי, שאומר את מה שהוא חושב בלי לקחת בחשבון את ההשלכות. סיפור עם סוף מרגש

היא נולדה באירן, חוותה את המהפכה החומיינית ועלתה ארצה בגיל 26. היום סופיה שמסיאן מעבירה סדנאות לבישול פרסי בביתה. אחרי שתטעמו את הבישולים שלה אין מצב שלא תתלהבו

שאלה אחת בשבוע לפרלמנט, והפעם: מה אתם רוצים שישתנה בעיר ב-2018?

הבעיה אצלי היא שלא משנה איזה רגש עולה בי, מיד זה מתקשר איכשהו לאוכל ואין לי ממש מושג איך אפשר להפסיק עם זה

"מגע ידיה עם הקובה היה מגע של אומנית": לפני כ-16 שנה פתחה מאמא סוהם ברחוב סלור יחד עם בנה, יאיר הללי, את המסעדה שהפכה למוסד קולינרי. בשבת הלכה לעולמה

שאלה אחת בשבוע, והפעם: האם יש הצדקה ליום חופש גורף במשק יום לאחר חגיגות הסילבסטר?

טור הצדעה לבעלי המכולות של המעברה, כולם דור של נפילים, שבזמן אחר יכלו להיות טייקונים

אני חושבת שמגיעות לנו הצגות ילדים טובות יותר. אבל מצד שני, גם אנחנו כקהל לא נותנים תחושה שצריכים להתייחס אלינו ברצינות